"בודהיצ'יטה" - קטעים ("טעימות")


כדוגמא לתוכן ולסגנון, הנה מספר קטעים מהספר "בודהיצ'יטה: בדרך אל הרגע הזה":

 

******

היית נזיר בודהיסט תשע שנים, חיית שש שנים במנזר – מה גרם לך לצאת לחיפוש?

לא הייתי מסופק, הרגשתי שמשהו היה חסר, אבל באותו הזמן לא ידעתי מה – לא היו לי מילים לתאר את זה. חוסר סיפוק יש לכולם, ובגלל זה יש קניונים כל-כך גדולים – זה השוק הגשמי והרוחני, בו מציעים פיתויים רגשיים וסיפוקים עצמיים; אבל אני הרגשתי חוסר סיפוק מאוד עמוק וראשוני, וכך היה מאוד ברור לי שאין דבר, אין חפץ או אובייקט שניתן להשיג או לקנות, שיכולים למלא את אותה תחושת מחסור. הרגשתי חסר, ורציתי להיות שלם – מה שבעצם קיוויתי למצוא במנזר, ומה שמשך אותי להמשיך בדרך גם לאחר המפגש הראשוני, זה שהרגשתי והאמנתי שהמנזר הוא מקום שמציע אפשרות לאורח חיים שכולו מיועד ומכוון באופן מלא לרגע הזה – לחיות חיים שלמים, וכך להיות באמת בחיים.

אם כך, האם אתה מרגיש שחיי הנזירות מילאו את החסר? האם מצאת את מה שחיפשת?

לא הייתי אומר שמצאתי את מה שחיפשתי או שקיבלתי את מה שביקשתי, כי זה לא דבר מסוים שמוצאים או מקבלים – זה לא מצב מסוים אליו מגיעים, זה לא משהו שמשיגים; אבל אני יכול לומר שלפני היציאה לדרך אל המנזר הרגשתי מחסור וחוסר סיפוק ורציתי לספק אותם, והיום אני כבר שלם עם מי שאני ואיך שעכשיו החיים. זה לא שקיבלתי או מצאתי משהו, אלא שפשוט הכוח המניע בחיים כבר אינו הדחף לספק את חוסר הסיפוק במקומות או בזמנים או במצבים אחרים; זו הסתפקות בממשות, הסתפקות בחוסר הסיפוק – הסתפקות בחיים כהווייתם, לאו דווקא כפי שאנחנו חושבים או רוצים – כבר אין חיפוש מעבר למתרחש כאן ועכשיו ברגע הזה. זה לא שהשגתי והגעתי ומצאתי את מה שחיפשתי, אלא זו ההבנה שלא איבדתי – לא איבדתי, מכיון שכאן ועכשיו כבר מצוי כל מה שאנחנו באמת רוצים; ערות ברגע הזה היא מהפך בגישה – היא גישה שונה בה אנחנו מתייחסים לאותם החיים הרגילים, ולכן הרגע הזה הוא הלב של אמנות החיים הערים.

[...]   חמלה ואהבת אמת, שלום ושמחת חיים, אינם מצויים שם אלא רק כאן – הם אינם הישג שנמצא אי-שם במרחקים אלא ממש ברגע הזה, בדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו, יחד עם כל המצוקות והקשיים והאפשרויות והאתגרים, בלב המצב האנושי. הפרחים של החיים אינם אלא הגישה בה אנחנו קשובים לקוצים, ללא התיימרות וללא התכחשות למי שאנחנו ולכל מה שאיתנו וסביבנו – כל מה שאנחנו באמת רוצים כבר מצוי ממש כאן ועכשיו בלב החיים, בגישה בה אנחנו פוגשים את הרגע הזה; בכל רגע מחדש, הגישה הקשובה ברגע הזה היא איכות החיים הערים.


******

אתה אומר שאפשר גם בלי המורה והקהילה, המנזר וכללי ההתנהגות – אבל אתה הרי היית שם; האם באמת לא היה צורך לעבור שם, כדי להגיע לכאן?

האם היה צורך לעבור שם כדי להגיע לכאן, אל הרגע הזה?   [...]   אנחנו הולכים בדרך בחיים, וכאשר אנחנו מסתכלים לאחור ורואים את הדרך שעשינו עד שהגענו לכאן, אנחנו רואים שביל ברור שמוביל למקום ולמצב בהם אנחנו עכשיו נמצאים, ואנחנו חושבים שכל פנייה בדרך וכל פיתול וכל עיקול היו הכרחיים; אבל האמת היא שאפשר היה להגיע לאותו המקום בדרכים רבות ושונות – לכל אדם דרך ייחודית עבורו, ואין נוסחאות שנכונות עבור כולם. הדרך שלי הובילה אותי אל המנזר, אבל עבור אנשים אחרים לא זו הדרך – הם לא ילמדו שם, זה לא מקום של התפתחות וצמיחה עבורם; לכל אדם הדרך שלו, ובכל דרך אפשר להבין ולהיות חופשיים לאהוב – יש שפע של דרכים לחיים בתשומת-לב, יש דרכים רבות להתעורר לחיים. בסיפור המסוים האישי שלי היה הכרח לעבור דרך גלימת הנזיר, פשוט כך זה קרה, והייתי שם עד שהבנתי את המהות של תשומת-הלב – אבל אפשר להגיע אל אותה תובנה גם דרך סיפורים אחרים; דרך גלימת הנזיר היא הסיפור שלי, אבל אין דרך אחת ויחידה כדי להגיע אל בודהיצ'יטה, התעוררות הלב והוויה קשובה לחיים, ולכן אין הכרח בגלימת הנזיר ובמורה ובקהילה.

[...]   "דרך גלימת הנזיר", משמע היתה דרך לפני הגלימה וחיי הנזירות, וזו אותה הדרך שממשיכה גם אחרי הגלימה; הדרך הובילה אל גלימת הנזיר, והדרך ממשיכה הלאה, דרך ומעבר ומבעד לגלימה עם-או-בלי הגלימה, להיות-או-לא-להיות נזיר, זו פשוט לא השאלה. אל המנזר והלאה מהמנזר, זה בדיוק אותו הדבר; אל הגלימה והלאה מהגלימה, זו אותה התנועה זה לא ללכת ולחזור אלא זו אותה המהות: פשוט לחיות בדרך קשב לחיים.


******

מהי בעצם דרך קשב? ואיזו מדיטציה לומדים בדרך קשב?

דרך קשב היא דרך חיים שמתבססת על המהפך של הרגע הזה – היא החופש לחיות בעולם בלי להיות לכודים בדברים של העולם, החופש לפגוש כאן ועכשיו את החיים כהווייתם; היא החופש לחיות בקשב-לב שלם, וזה מהפך עמוק ומלא באיכות החיים – מהישרדותיות ותגובתיות לשמחת חיים.   [...]   בדרך קשב אנחנו קשובים לחיים – בכל רגע מחדש, מבחוץ ומבפנים; וגם אם לפעמים הדברים לא קלים עדיין הם באמת פשוטים – ברגע הזה אנחנו חופשיים להיות אור בלב החשכה, להתיידד עם המפלצות של הפחדים, וכך לגלות את הפרחים בלב כל הקוצים.   [...]   דרך קשב היא החופש לגלות אור בלב כל אדם, לראות יופי בכל הדברים, בעצמנו ובאחרים, בלב החיים; היא החופש לפתוח את הלב בהכרת תודה לחיים, החופש לאהוב את החיים.

[...]   בדרך קשב לומדים מדיטציה של תשומת-לב – תשומת-לב, משמע לשים את ליבנו בכל מה שאנחנו עושים ובכל מצב בו אנחנו נמצאים, לשים בליבנו את כל מי ומה שאנחנו פוגשים. תשומת-לב היא קשב לכל מה שמתרחש ברגע הזה – קשב גוף-נפש, קשב לדברים מבחוץ ומבפנים, כפי שהם משפיעים ומושפעים; תשומת-לב היא קשב בלב מערכות היחסים בין כל הדברים, משמע קשב לחיים. זו התבוננות שלמה שמכבדת כל דבר כפי שהוא – תשומת-לב היא יראת כבוד לחיים כפי שהם עכשיו מתגלים, כאשר הדברים מופיעים ושוהים וכאשר הם חולפים; בתוכנו ומסביבנו, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים.   [...]   תשומת-לב היא התבוננות קשובה כדי באמת להבין את המצב האנושי – להבין את טבע האדם ואת עובדות החיים; והבנה חיה שכזו היא חופש מהשגרה של השכחה והתגובתיות, היא חופש מאשליה והישרדותיות – היא החופש לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו ואת כל מי ומה שאיתנו, בכל מצב בו אנחנו נמצאים; היא החופש לאהוב את החיים, ללא אפליה וללא תנאים.

[...]   תשומת-לב אינה הרגל או שיטה, אלא אמנות של חיים – היא משחק של התנסות בפליאה, היא מסע הרפתקה של תגלית ולמידה ויצירה, היא דרך קשב לחיים; תשומת-לב היא הצעד הראשון והאחרון שאנחנו באמת צריכים – היא צעד אל הלא נודע מכיון שהחיים בלתי ידועים, היא התחדשות מתמדת מכיון שהחיים בכל רגע חדשים, היא מרחב שלם של קשב מכיון שהחיים שלמים.   [...]   תשומת-לב אינה רק טכניקה של מדיטציה פורמלית, או מיומנות של טיפול ברגשות וטיפוח מחשבות טובות והרגלים תומכים – תשומת-לב היא מהפך שלם בגישה הרגילה לזהות ולשייכות ולכל מה שאנחנו עושים, מאמינים ומרגישים וחושבים, מהפך באופן בו אנחנו מתייחסים לסיפורים ולדימויים העצמיים, הפרטיים והכלליים, של עצמנו ושל אחרים; תשומת-לב היא סדר חדש בחיים – היא מהפך בתפיסה העצמית ובהשקפת העולם הרגילה.


******

הלב של דרך קשב הוא הגישה הקשובה ברגע הזה – זו בודהיצ'יטה, היא התעוררות הלב; בודהיצ'יטה היא גישה גלויה ופנויה לכל הדברים, בתוכנו ומסביבנו, דרכנו ובעדנו, היא החופש להיות קשובים לניגון של החיים – להיות באמת קשובים לעומק הדברים, וכך לחיות את החיים לעומקם. בודהיצ'יטה היא המהות של הדרך, היא החופש היחידי האפשרי – היא החופש לגלות כאן ועכשיו את החיים כפי שהם מופיעים וחולפים, מבחוץ ומבפנים, יחד עם הקוצים וכמובן גם הפרחים; בודהיצ'יטה היא החופש לפגוש את הדברים כהווייתם, מעבר לשם וצורה – היא מרחב שלם של הוויה קשובה, היא צעד אל הלא נודע. בודהיצ'יטה אינה מטרה אליה נעים ואותה משיגים, היא אינה תוצאה של אמצעים, אלא ממש ברגע הזה היא מהפך שלם בסדר העדיפויות בחיים, מה שאנחנו באמת רוצים, סדר חדש בחיים; בודהיצ'יטה היא הכמיהה לאמת, התשוקה לחיים – היא הרצון והיא גם החופש להתעורר לחיים, להיות באמת בחיים, והיא הרצון והיא גם החופש לפעול בחמלה ולעזור לאחרים.

בודהיצ'יטה היא החופש לעזור, לעצמנו וגם לאחרים – לעזור לכולם, לכל מי שאפשר, להתעורר ולאהוב את החיים, לעזור לכולם להיות חופשיים לעזור גם לאנשים נוספים; בודהיצ'יטה היא העזרה הטובה ביותר, המתנה הנפלאה ביותר של החיים שאנחנו יכולים לתת לאחרים. בודהיצ'יטה היא המתנה של הרגע הזה, אותה אנחנו נותנים ומקבלים בכל רגע בו אנחנו כאן ועכשיו באמת קשובים; בודהיצ'יטה היא אהבת אמת, היא הנכונות לקבל כל מה שיש, ולתת כל מה שאפשר – בודהיצ'יטה היא החופש לתת ולקבל, כלפי חוץ וכלפי פנים, להיות קשובים לנשימה של החיים. בודהיצ'יטה היא אהבה שאין בה אפליה, בעד ונגד, והיא אינה תלויה בתנאים – אהבה אמיתית אינה עסקת חילופין, לאהבה אין אויבים; אהבת אמת היא אהבה של החיים – היא פתיחות קשובה לכל הדברים כפי שהם עכשיו מתרחשים, היא יראת כבוד לחיים.

בודהיצ'יטה היא החופש לאהוב את החיים, ללא אפליה וללא תנאים, משמע לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו, ויחד איתנו לאהוב גם אחרים – אבל לאהוב לא רק ברגש או רצון טוב, אלא לאהוב ממש במעשים; אהבת אמת אינה רעיון או אידיאל נעלה, אלא היא פעולה קשובה ממש כאן ועכשיו ברגע הזה. בודהיצ'יטה היא החופש לאהוב בכל מצב, עכשיו ובכל רגע מחדש, אבל בודהיצ'יטה אינה רק כוונה, אלא היא תמיד מתממשת בפעולה – אהבה היא פעולה שיש בה הבנה וחופש ושמחה, שלום וחמלה והכרת תודה; בודהיצ'יטה היא איכות החיים הערים, היא חופש פעולה קשובה בלב החיים.