קליאנה מיטרה -- ליווי דרך במרחב קשב לחיים

ליווי דרך במרחב קשב לחיים   /   מאיר זוהר


בסוף שנת 2013 נסענו, בת-זוגי ואני, לרטריט מדיטציה בחווה כפרית במדינת ורמונט בצפון-מזרח ארצות-הברית; שם חיינו בין גבעות מיוערות, מטעים ושדות מרעה, ועם שפע חיי בר ושלל צבעים: שלג לבן-לבן בחורף ובאביב בוץ חום ועשב צהבהב, בקיץ הכל ירוק-ירוק ולהבה של עלווה אדומה-כתומה-זהובה בסתיו. זה היה רטריט עם שוליים רחבים, חיי יומיום במדיטציה בשכנות לחברים לדרך, עם הרבה מרחב, במקום ובזמן – זה היה מרחב פנוי ללמידה קשובה; זו היתה נסיעה פתוחה, למשך זמן בלתי ידוע, ולאחר ביקור בארץ בסתיו 2014 לקראת סוף 2015 שבנו לישראל. במשך השנתיים האלו הייתי בקשר של חליפת מכתבים עם יסמין, ובספר זה מוגשת התכתובת שלנו במלואה; ואת ואתה, הקוראים, מוזמנים ללוות אותנו בדרך – להקשיב לשיח המדובר בינינו, ידידי דרך, ולאור דרכנו לגלות את דרככם-שלכם.

את יסמין הכרתי מספר שנים קודם לכן, כאשר היא פנתה אלי וביקשה ללמוד מדיטציה, ללמוד יחד איתי את החיים – ללמוד מדיטציה כדרך חיים; ומאז נפגשנו כמעט כל שבוע עד לנסיעתי. וכאשר היא ביקשה שאמשיך ללוות אותה ושנמשיך להיות בקשר גם ממרחקים, הסכמתי לקרוא את מכתביה ולהשיב מתי שאוכל, כאשר יהיה לי דבר-מה לומר בהתייחס לתוכנם; ולכן לא היה מקצב קבוע למכתבים – לעיתים חלפו שבועות ואפילו חודשים ללא מכתב, ולפעמים באותו השבוע החלפנו מספר מכתבים. בתכתובת בינינו נגענו במגוון רב של נושאים, שפע פנים שונים של המצב האנושי, עימם התיידדנו ואותם חקרנו כדי ללמוד ולהבין את טבע האדם כפי שהוא מתגלה בכל מצב אישי-פרטי מסוים; וכך אפשר שהדברים הבאים ידברו גם אל ליבם של אנשים נוספים ויפתחו שער לדרך חיים של שמחת תגלית ולמידה עצמית.

הדרך המתוארת ונפרשת כאן מתבססת על השנים בהן יסמין ואני נפגשנו באופן סדיר – הרקע לחליפת המכתבים, המצע ממנו נבעו המילים ששיתפנו הוא הקשר שנרקם בינינו במפגשים הישירים, פנים מול פנים. בהתחלה פתחנו בלימוד של יסודות המדיטציה, קשב גוף-נפש ברגע הזה, ובהמשך בכל פגישה שבועית יסמין הביאה התנסויות מחיי היומיום שלה – בעבודה ובמשפחה, במדיטציה ובמערכות היחסים – יחד עם שאלות חיים מהותיות; ויחד התעמקנו בכל מה שעלה בגישה קשובה – זו גישה פתוחה ומכילה המקבלת כל מצב שאנחנו פוגשים כמו שהוא, גישה ידידותית המכבדת כל חוויית חיים, גישה מתעניינת החודרת לעומקם של הדברים, מגלה את טבעם וכך מביאה להבנה. בהתבוננות שכזו היינו קשובים כדי להבין את מצבי החיים השונים שהתגלו בכל מפגש, ודרכם להבין את המצב האנושי הכללי; ודרך הבנה חיה מתאפשרת פעולה קשובה: כאשר אנחנו מביאים את חיינו הממשיים אל המרחב של הפגישה הקשובה אנחנו חופשיים לגלות את אותה גישה גם בפעולה בלב החיים, ללא הפרדה בין המדיטציה לבין דרך החיים ברגע הזה.

לאור זאת, אלו היו מפגשי ליווי דרך במרחב קשב לחיים – הם לא היו תהליך ממוקד מטרה מכוון להשגת תוצאות מסוימות, צבירה של ידע וחוויות מיוחדות והצלחה בפתרון בעיות – הם לא היו מפגשים טיפוליים וגם לא מפגשי הוראה: אני לא מורה לאחרים מה לעשות ואיך להיות ולחיות, ואני גם לא מטפל באחרים; מפני שעל-פי הבנתי כל אדם הוא המטפל הטוב ביותר של עצמו, והמורה האמיתי של כל אדם הוא קשב-ליבו – בכל אדם יש חכמה וחמלה שבאפשרותו לגלות בעצמו. לפיכך, היות שאיכות החיים היא איכות המפגש האנושי הממשי ברגע הזה, פשוט ישבנו והקשבנו, שיתפנו ושאלנו, אדם עם אדם, לב אל לב, במרחב של הוויה קשובה – ללא משחקי תפקידים של "מטפל-מטופל" או "תלמיד-מורה", ללא מסגרת מסורתית וללא עמדה סמכותית – זו למידה חיה, ללא אמת-מידה; וכך, במרחב שכזה, היינו פנויים לפגוש כל מצב כפי שעלה ובא, כפי שנחווה, לפגוש את הדברים כהווייתם, לפגוש גם את הקוצים וכך לגלות את הפרחים של החיים, לגלות את החיוּת של ערוּת, לגלות מעיין מים חיים – זו התגלית של הרגע הזה: זה החופש להיות ביחד כאן ועכשיו ויחד ללמוד לאהוב את החיים, ללא סיבה וללא אפליה וללא תנאים.

במפגש ליווי דרך, כאשר אנחנו קשובים וגלויים לכל הדברים, אנחנו חופשיים ללמוד – אנחנו לומדים ביחד מהמורה של כל המורים הגדולים, לומדים ישירות מהחיים – אנחנו לומדים מכל דבר בכל רגע בו חי בנו ניצוץ של ערות; כאשר אנחנו ערים כל הדברים הם ידידי דרך עבורנו, תזכורות להתעוררות, שערים של חיוּת ... וכך כל מצב ברגע הזה הוא הזדמנות ללמידה – כך כל דבר מהדהד בליבנו ומזמין אותנו לפגוש את עצמנו, קורא לנו בכל רגע מחדש לפגישה קשובה עם החיים. זו יכולה להיות נוכחותו של אדם מסוים עימו אנחנו נפגשים, חיוך מלא תום וחכמת חיים, מבט חודר שמאתגר ומאפשר או כל דבר אחר ... ואפילו מפגש יומיומי עם דבר-מה לכאורה סתמי, שפתאום מעיר את ליבנו לחיים ומוצא שם יופי ושמחה ומגלה אותם לעולם בנביעה – מכל דבר אנחנו לומדים במרחב קשב לחיים.

כל אדם שמאפשר מרחב הוויה שכזה וכל דבר ממנו אנחנו לומדים, כל מי ומה שפותחים את שערי ליבנו ומאפשרים את אותה התעוררות הם מורי הדרך שלנו בחיים – הם סימני דרך, מורי אמת, תזכורות לרגע הזה, שערים לחיים; הם מרעננים את ליבנו ומגלים עניין בחיינו, הם מאירים כל מצב חיים בו אנחנו נמצאים וכך עוזרים לנו לגלות את עצמנו – הם מזמינים ללמידה בקשב-לב שלם ... והם מורים עבורנו מפני שליבנו נפתח בחברתם, יחד עימם, מפני שבנוכחותם אנחנו חופשיים לפגוש את החיים. כל מי ומה איתם אנחנו מקשיבים ושומעים קול קורא לחיים, קול מעבר למילים, כל מי ומה עימם אנחנו חופשיים להיות קשובים לניגון של כל הדברים וללמוד גלויות את החיים – איתם אנחנו חופשיים לאהוב, את עצמנו וגם אחרים, ולהעז לממש את מיטבנו – הם בני-הלוויה בדרכנו בחיים, הם מורי הדרך שלנו ברגע הזה; ויחד אנחנו חופשיים לגלות את המתנה של החיים.

המתנה הנפלאה ביותר שניתן לבקש, לתת ולקבל, היא המתנה של ידיד דרך, קליאנה מיטרה (Kalyana Mitra), חבר שותף מלווה במסע ההרפתקה של החיים. זו מתנה שאנחנו מקבלים כאשר אנחנו פותחים את הלב לבקש עזרה קשובה, וגם כאשר אנחנו תומכים בחמלה ועוזרים לאחרים; זו מתנה שאנחנו מקבלים בכל רגע בו אנחנו גלויים עם עצמנו ועם זולתנו, כאשר אנחנו הולכים בדרך בחברתו של בן-לוויה קשוב ויחד איתו פוגשים את החיים ומגלים שמחה של אינטימיות וקירבה – אדם עם אדם ללא משחקי תפקידים, לב אל לב בלב החיים. לקבל תמיכה שכזו וגם לתמוך באחרים, להגיש את נוכחותנו עבור מי שזקוקים לעזרתנו, זו המתנה הטובה ביותר, כאשר אנחנו מקבלים את הנתינה וגם כאשר אנחנו הנותנים; זו מתנה שאנחנו מקבלים ונותנים בכל רגע בו אנחנו באמת קשובים – זו נתינה הדדית, מפגש לבבות באינטימיות קשובה.

קליאנה מיטרה זו אחווה נדיבת-לב, שותפות דרך, רעות רוחנית; זו מתנת אמת, המתנה של החיים ברגע הזה – זה החופש להיות באמת נוכחים-מודעים, להיות ביחד קשובים ויחד לנשום את הנשימה של החיים: פנימה, לקבל כל מצב חיים עכשווי בחמלה, והחוצה, להגיש את מיטבנו לכל מי שאנחנו פוגשים בשמחה. לפגוש אדם וללכת בדרך לצידו, להיות יחד איתו בעוד הוא לומד ומתנסה ומגלה את עצמו, מגלה בעצמו ומגלה גם לזולתו, להיות עד מלווה לתגליות ולשאלות ולתובנות וגם לנפילות, זו הזדמנות פז ללמידה, שער דרכו ניתן לבוא במגע ולהיענות לקריאה של החיים; ואני מוקיר תודה, יסמין, על הכנות והאותנטיות שבך, ועל הנכונות שלך לחוות את הדברים עד סופם וגם לחלוק זאת איתי: אני שמח בשמחתך, ושמח גם כאשר את פוגשת קשיים ואתגרים – אני שמח ללוות את דרכך ויחד איתך לגלות את הצעד הבא, הצעד הזה; אני שמח ללוות אנשים בדרכם וכך לאפשר להם לגלות את עצמם, לגלות אור בחייהם ושמחת חיים בליבם, לגלות אור ויופי בכל אדם.

במרחב הקשב של ליווי הדרך שנינו יחד תלמידים של החיים – אנחנו לומדים לפגוש כל מצב ממשי כהווייתו ולחיות אותו לעומקו וכך אנחנו לומדים את טבע האדם בלב המצב האנושי; זה מקום בו אנחנו לומדים ללמוד את עצמנו בעצמנו ולגלות שמחת-לב בעצם הגישה הקשובה לחיים, כאשר אנחנו נפגשים פנים מול פנים וגם בחליפת מכתבים. מרחב שכזה מאפשר לכל אדם לגלות את ליבו – להביא מצוקות ואתגרים, תסכולים ופחדים וגם מתנות-לב ורגעי חסד נפלאים; זה מקום בו כל אדם חופשי להעלות את השאלות אותן הוא פוגש בחייו ולשתף את התובנות שהוא מגלה, וכך ללכת בדרך יחד עם אדם נוסף שמלווה אותו ומאיר את דרכו, תומך כאשר צריך ומזמין להעז כאשר אפשר – ידיד דרך שנענה לדבריו, בן-לוויה שמשקף את פניו ומהדהד את קולו כך שילמד את עצמו בעצמו. זה מרחב בו יש מקום לכל הדברים – זה מקום בו אנחנו חופשיים להביא את מי שאנחנו כפי שאנחנו, להוציא עצמנו לאור וכך ליבנו מתעורר ואנחנו מגלים את המתנה של החיים; זה מקום להיות, מקום לגלות – להיות ערים, להיות באמת בחיים, ולגלות את החופש לאהוב ... והמכתבים האסופים ומוגשים כאן מגלים את הדרך הזו – זה ליווי דרך בגילוי לב, יחד בקשב-לב שלם, בדרך קשב לחיים.