בית קשב‏ > ‏שיחות‏ > ‏

התבוננות ללא בחירה באפשרות הבחירה

התבוננות ללא בחירה באפשרות הבחירה   |   מאיר זוהר   |   27.12.2019

 

על-פי שיחה שהתקיימה במסגרת סדרת המפגשים "שבילים רבים – דהרמה אחת", של בודהיזם בישראל

[אפשר לצפות בוידאו של השיחה ב- https://www.youtube.com/watch?v=8Z4Hhrw9Drk]

 

צהרים טובים. אני אפתח בהצגה של עיקרי הדברים, באופן כללי, ואז אמשיך באופן יותר מפורט, ארחיב ואעמיק ... אבל לפני כל דבר אחר – שמענו הרבה מילים עד כה, והנה אני מוסיף עוד כמה מילים; ולכן ברגעים הבאים אני מציע להקשיב למילים שנאמרות, אבל יחד עם זאת להקשיב גם מעבר למילים – להקשיב לניגון של הדברים, לפתוח מרחב קשב שמאפשר למילים שאנחנו שומעים להדהד בתוכנו וכך המילים יכולות לגלות הבנה חיה בליבנו.

אנחנו מדברים היום על אפשרות הבחירה – האם בחירה אפשרית? – וגם על השאלה של חופש הבחירה, או אולי חופש מבחירה; חופש מבחירה שאינו חופש בו אנחנו בוחרים, חופש שהוא תוצאה של בחירה, אלא זה חופש מהחשיבות הרגילה שאנחנו מייחסים לפעילות הבחירה. כך, ברגעים הבאים נתבונן בתהליך הבחירה ובעמדת הבוחר, עם שפע התניותיה ורצונותיה ורעיונותיה; נדבר על רעיונות של חופש בחירה, וגם על האפשרות של חופש מרעיונות; ולסיום נתאר מדיטציה ללא בחירה, היא התבוננות שלמה – זו בחירה ללא בחירה, בחירה בחיים כהווייתם ברגע הזה.

והתבוננות גלויה שכזו, התבוננות נכוחה בטבע הדברים, היא הלב של דרך הבודהה על-פי מיטב הבנתי – זו התבוננות בדברים כהווייתם, כפי שהם כאן ועכשיו מתרחשים; וכך היא מאפשרת התעוררות לחיים, שהיא תמיד התעוררות לחיים ברגע הזה – התעוררות לחיים כפי שהם מתגלים בגוף-נפש אנושי, במצב החיים הממשי. זו התבוננות בעצמנו כפי שאנחנו – כפי שאנחנו אנשים חושבים, אנשים רוצים ולא רוצים, ושוב חושבים ושוב רוצים ולא רוצים; זו התבוננות ישירה בחיים כפי שהם, מעבר לכל הרעיונות – התבוננות קשובה בעצמנו ובחיינו כפי שאנחנו חיים, חושבים ורוצים ובוחרים.

כך אנחנו מתבוננים גלויות בטבע האדם, ושואלים "האם בחירה אפשרית?" – האם יש לאדם בחירה?! – ואם "כן", אם אכן יש בחירה, אז אנחנו ממשיכים ושואלים – מהי בעצם בחירה? – לא האם בחירה זה טוב או רע, האם בחירה רצויה או לא רצויה, ולא מהי המטרה של הבחירה, מהו הדבר אותו אנחנו רוצים ומעדיפים ובו אנחנו בוחרים; אלא מה בעצם מתרחש בתוכנו, ברצונותינו ובמחשבותינו, כאשר אנחנו עושים וחווים בחירה – לְמָה אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו אומרים שאנחנו בוחרים, כאשר אנחנו מתארים את אפשרות הבחירה ומשתמשים בכותרת, במילה "בחירה" – איך בחירה מתרחשת, ועל מה היא מתבססת? מהיכן היא נובעת, ולאן היא חותרת? – זו הזמנה להתבוננות והתנסות ישירה.

כך, כאשר אנחנו מתבוננים אנחנו מגלים שאנחנו אנשים חושבים, רוצים ובוחרים – כאלו אנחנו, זו עובדה; ולכן יש להתבונן נכוחה לאור השאלה – מה טבעה של אפשרות הבחירה? – מהם הדברים בהם אפשר לבחור, ומהם הדברים שאינם ניתנים לבחירה? – הרי יש דברים שיכולים להיות תוצאה של בחירה, ויש דברים שאינם תוצאה של בחירה; מה בחירה יכולה להשיג, ומה אינו ניתן להשגה על-ידי שימוש באמצעים של בחירה? – כך אנחנו מתבוננים לאור השאלה של הבחירה. ואז עולה השאלה הבאה – האם יש חופש באפשרות הבחירה? – זו התבוננות חיה בגוף-נפש בלב המצב האנושי, בכל רגע כאשר אנחנו בוחרים – מה בין חופש לבין בחירה?!

כל השאלות האלו הן הזמנה להתבוננות גלויה בעצמנו ובחיינו; ובמילים הבאות, בהמשך הדברים, אנסה לתאר את מה שאני מבין לאור אותה התבוננות. אבל המילים שאנחנו שומעים לא באות כתחליף, במקום ההתבוננות הישירה של כל אחת ואחד מאיתנו – יש לטעום את החיים בעצמנו, ולא להסתמך על הסברים של אחרים; משמע, לא להאמין ל"מומחים הרוחניים" – לא לקבל באמונה עיוורת דבר, אפילו את מה שעכשיו אנחנו לומדים! – אלא לגלות בעצמנו ... ורק כך אפשר באמת להבין, לגלות חכמה וחמלה בליבנו ולהגשימם בחיינו.

~   ~   ~

כאשר אנחנו מתבוננים נכוחה, בעצמנו ובחיינו, אנחנו מגלים שאנחנו טובלים בים של חיים – ים של חיים, מבחוץ ומבפנים; ים של חיים שמתגלים כשם וצורה, וניתן להיות ערים להם בהתנסות ישירה: "צורה" זו כותרת כללית שמתארת את קלט חמשת החושים – מה שאנחנו רואים, וגם מה שאנחנו שומעים ומריחים, טועמים ונוגעים; ו"שֵם" זו כותרת כללית שמתארת את הפעילות של המחשבה. אנחנו טובלים בים של חיים, ים של שם וצורה שמופיעים וחולפים; ים של צורות וצבעים וקולות, ויחד איתם גם ים של מחשבות.

מחשבות, אלו השמות של הדברים, הכינויים של התופעות; ויחד עם השמות, כאשר אנחנו שוזרים אותם בחוט של סיבתיות והקשרים – יחד עם השמות, הנה מופיעים הסיפורים שמתארים מה כל דבר עבורנו: מה תפקידו ומה משמעותו בחיינו, ובהתאם לכך מי אנחנו – כך אנחנו מכנים את הדברים בשמות, ומשתמשים בסיפורים כדי להגדיר ולתאר את עצמנו. אלו הסיפורים אודות מי שהיינו ומי שנהיה, מה שעשינו ומה שנעשה, ומי ומה שאנחנו חושבים את עצמנו – מי אנחנו ומה עולמנו; הסיפורים הם הזיכרונות והדמיונות וגם התגובות, הרגשות והרעיונות והרצונות – מה ומי שאנחנו חושבים את עצמנו, ורוצים או לא רוצים להיות ... אלו הסיפורים, הם פעילויות מנטליות שמופיעות וחולפות, מתרחשות וקיימות בשדה של המחשבה.

כך אנחנו טעונים ועמוסים בזיכרונות של מה שהיה ובדמיונות של מה שיהיה, ועסוקים בסיפורים על-גבי סיפורים בהווה; וכל הזמן אנחנו פוחדים ובודדים, זה המצב האנושי, ואז אנחנו מגיבים – כל הזמן, ללא הרף, אנחנו רוצים ורוצים – אנחנו רוצים להצליח ולהגיע, לרכוש ולהשיג – אנחנו רוצים להיות כפי שאנחנו רוצים, כפי שמפתים ומבטיחים הסיפורים, ועדיין – לעולם אנחנו לא מרוצים. יש בנו ים של רצונות – רצונות טובים ורצונות רעים, רצונות קטנים וגדולים, רצונות סותרים שדוחפים ומושכים, מסתכסכים זה עם זה ואז מתפייסים ... כאשר לכל רצון הסיפור שלו, ולכל סיפור הרצון שלו; ואלא אם במקרה, לרגע יש אך ורק רצון אחד ויחיד, שמגשים ומממש את עצמו ומשיג ומצליח ומגיע אל מטרתו, ללא כל בעיה או הפרעה – וזה יכול לקרות, לפעמים, אבל רק במקרים נדירים! – בכל הרגעים האחרים, בכל מצב חיים אחר השטף של הרצונות הסותרים בהם אנחנו טובלים מביא להתלבטות ושקילה, השוואה ואז החלטה – וזה מה שבדרך-כלל אנחנו מכנים "בחירה".

אנחנו משווים את המצוי מול הרצוי או הראוי, כאשר המצוי זו העובדה והרצוי-ראוי זה ההופכי של העובדה – זה הדמיון, האשליה; וזה מה שאנחנו בדרך-כלל מבקשים, מפני שכאן ועכשיו אנחנו סובלים במצוקה ולכן אנחנו שואפים להיות אחר-כך ושם, לא כפי שאנחנו אלא כפי שאנחנו חושבים ורוצים בעולם הסיפורים. אנחנו משווים את הרצוי-ראוי מול המצוי ... ואז אנחנו מתלבטים בין הרצונות השונים, מפני שאנחנו יצורים מורכבים בעלי שפע של דחפים – יש לנו, כמעט בכל רגע בחיים, יותר מרצון אחד ויחיד, ולא פעם הרצונות סותרים; כך אנחנו משווים בין המצוי לבין הרצוי-ראוי, מתלבטים בין הרצונות השונים, אומדים סיכויים ומעריכים סיכונים – שוקלים כדאיות מול עלות, משווים את התוצאות הרצויות מול ההשלכות, המחיר שאנחנו משלמים – ואז אנחנו מחליטים ... זה תהליך הבחירה, זו בחירה כפי שהיא מתרחשת בשדה המחשבה: בחירה קשובה, הגיונית מחושבת ושקולה, או בחירה עיוורת תגובתית – זה מה שאנחנו בדרך-כלל מכנים "בחירה".

כאשר אנחנו מתבוננים גלויות, בהתבוננות נכוחה זה מה שאנחנו מגלים – תחום המחייה של אפשרות הבחירה הוא עולם הסיפורים; משם נובעת כל בחירה ולשם היא חוזרת, לעולם מוגבלת בשדה המחשבה: הבחירות הגדולות והבחירות הקטנות, הבחירות הטובות והרעות, כל בחירה היא פעילות של מחשבה – מחשבה שקולה ומחושבת או מחשבה תגובתית עיוורת; ואפילו שיש לה השלכות גם במילים ובמעשים, בחירה כשלעצמה מתרחשת בשדה של המחשבה. בחירה היא ניסיון של המחשבה להשיג שליטה, ולעצב את עצמנו ואת חיינו כפי שאנחנו רוצים; בחירה היא הצבעה על מטרה, תוצאה רצויה אותה אנחנו מבקשים – מטרה רצויה שהיא תוצאה מועילה וטובה על-פי תפיסתנו, כפי שאנחנו חושבים, עד כמה שאנחנו יודעים; ובחירה היא היאחזות במטרה גם כתוצאה של דחפים רגשיים, דחפים כפייתיים שאינם ידועים וגלויים – זו השלכה, תגובתיות עיוורת לפחדים, כך פועלת המחשבה – גם את זה אנחנו לפעמים מכנים "בחירה".

זו דרך החיים והגישה הרגילה בה אנחנו חושבים, זה עולם המחשבה וההרגלים, שבשפה הבודהיסטית נקרא סמסארה (Samsara); וכך בחירה בטוב, וגם בחירה ברע – כל בחירה מסוימת מתרחשת בשדה של סמסארה ובו היא מוגבלת, ללא מוצא – זו אפשרות הבחירה וזה טבעה, כך אנחנו וזה עולמנו. ואני חוזר ומזכיר את מה שכבר נאמר בהתחלה: אין להאמין לדבר – אין להאמין אפילו למילים שאנחנו הרגע שומעים, אלא יש להתבונן ולגלות בעצמנו – כל מה שאנחנו מתארים זו פשוט הזמנה להתבוננות נכוחה והתנסות ישירה ... ורק בהתבוננות קשובה לחיים, התבוננות שלמה בגוף-נפש ממש כאן ועכשיו כפי שהם מתגלים בכל מצב חיים – רק בהתבוננות פתוחה שכזו אפשר לגלות את אפשרות הבחירה ובאמת ללמוד את טבעה.

וכאשר כך אנחנו מתבוננים, אנחנו מגלים שבדרך הטבע כאלו אנחנו – אנשים חושבים ורוצים ולא רוצים, אנשים מתלבטים ומעדיפים ואז בוחרים; כאלו אנחנו, כאשר לכל אחת ואחד מאיתנו יש שפע של העדפות ורצונות ומטרות בהן אנחנו בוחרים – זו בחירה רגילה, לכך אנחנו בדרך-כלל מתכוונים כאשר אנחנו משתמשים במילה, במושג "בחירה" – זו בחירה במטרה, משמע בחירה שם. ואנחנו יכולים לכנות את ה"שָם" הזה בשמות שונים, אנחנו יכולים לנמק למה זה טוב ולא רע, יכולים לתאר ולסווג ולמיין את המטרות השונות בהן אנחנו בוחרים; אבל מה שמשותף לכל בחירה רגילה זה שהיא בחירה במטרה, בחירה ברצוי-ראוי ולא במצוי, העדפה של הרצוי או הראוי על-פני המצוי ... אבל המצוי הוא כאן, המצוי הוא כבר – המצוי זה החיים כהווייתם ברגע הזה; וכל רצוי-ראוי בו אנחנו בוחרים אינו אלא השלכה אל עבר איזה "שם" שאנחנו מדמיינים.

לכל אדם, לכל אחת ואחד מאיתנו יש מערכת של שיקולים, חישובים של כדאיות, חלקם גלויים וידועים וחלקם סמויים ונסתרים; ויש מרכז של חשיבות עצמית שמפעיל את אותה מערכת, זה ה"אני" – זה הציר סביבו סובבים כל אותם שיקולים וחישובים, זו נקודת הייחוס ממנה אנחנו משקיפים על החיים, מחליטים ובוחרים ... וכך בכל בחירה, בכל התלבטות ובכל העדפה, זו השאלה שעולה בתוכנו: מה יצא לי מזה? – לי כיהודי, לי כגבר ישראלי, לי כשמאלני או בודהיסט או טבעוני – לי, על-פי כל הגדרה עצמית או דימוי עצמי – מה יצא לי מזה? איך זה טוב בשבילי? – כך ה"לי", ה"אני" וה"שלי" נמצאים תמיד במרכז תהליך הבחירה. לכולנו יש העדפות ושאיפות, תכניות והתניות, חישובים ושיקולים, הצדקות ונימוקים; לכולנו יש דעות ומסקנות, אמונות ורעיונות וגם תסביכים ורגשות; כולנו אנשים חושבים ורוצים ולא רוצים, פוחדים ובודדים וכועסים – אלו המטענים של "אני" ו"שלי" אותם אנחנו נושאים ... וכל בחירה שאנחנו עושים, כל החלטה וכל מטרה, מתבססות על אותם מטענים – משם הן נובעות ולשם הן שוב ושוב שבות – בחירה היא פשוט הצדקה של התניה; כך אנחנו אומדים סיכויים ומעריכים סיכונים – סיכויים וסיכונים על-פי עמדת ה"אני", היא אמת-המידה הרגילה לחיים – כך אנחנו משווים ושוקלים, ואז מחליטים ובוחרים.

וכולנו בוחרים בטוב – בכל רגע, בכל שדה של שיקולים והערכות, בכל מצב חיים – כולנו בוחרים בטוב, כפי שאנחנו חושבים ומאמינים; טוב הוא תמיד טוב לי ... וכך אנחנו בוחרים מפני שאנחנו מאמינים וחושבים שאנחנו כבר יודעים – כאילו רק שם נהיה מאושרים, כאילו רק כך נהיה מאושרים – זו ההבטחה של אפשרות הבחירה, היא הבטחה של אושר: כאילו ניתן לתפוס את האושר באמצעים של המחשבה, כאילו אנחנו כבר יודעים היכן נמצא האושר המובטח ומה עלינו לעשות כדי להגיע לשם ולהשיג ולרכוש אותו ... אבל זו אשליה – הרי אנחנו לא באמת יודעים! החיים אינם ידועים – לא ניתן לתפוס את החיים באמצעות השפה של עולם המחשבה. כך אנחנו בוחרים בטוב כפי שאנחנו חושבים ומאמינים וכבר יודעים לכאורה, משמע – הטוב, וגם ההופכי שלו, הרע – הטוב והרע נמדדים תמיד ביחס לעמדת ה"אני", היא אמת-המידה – זו הגישה ודרך החיים הרגילה; כך אנחנו מעריכים ומשווים, שוקלים ואז מחליטים ובוחרים ... ובמרכזה של כל בחירה רגילה – בחירה שם, בחירה במטרה – בלב תהליך הבחירה – הגשמי, וגם הרוחני – במרכז של כל תהליך בחירה נמצאת עמדת הבוחר, ה"אני". ה"אני", זו אמת-המידה שמכריעה במה אנחנו בוחרים – זו אמת-המידה, היא נקודת המבט ממנה אנחנו מתייחסים לדברים, לעצמנו וגם לאחרים, היא נקודת המשען של כל דעה ומסקנה, של כל אמונה וכל ידיעה, כל רגש וכל מחשבה; "אני" זה המקור של כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים ורוצים, זה מרכז הכובד של החשיבות העצמית עם המטען של ההתניות והפחדים, הדמיונות וההשלכות והתסביכים – זה המרכז סביבו סובבות כל ההתלבטויות וגם ההחלטות – "אני" ו"שלי", בכך עוסקות כל הבחירות.

לפיכך כל בחירה אינה אלא תגובתיות, השלכה של התניה, וכך היא מוגבלת בתחום בו היא פועלת – זה השדה של המחשבה; כל העדפה וכל החלטה, כל בחירה היא עשייה של "אני" ו"שלי", וכך היא מסתמכת על המטען של מה שאנחנו כבר מכירים ולכאורה יודעים, ועל האופן הרגיל בו אנחנו תופסים את הדברים מבעד למסך של התניות תסביכים וסיפורים שאינם אלא תגובתיות לפחדים. משמע, כל בחירה אינה אלא תנועה אל עבר מה שאנחנו לכאורה כבר יודעים – המטרה שאנחנו מציבים שם, בה אנחנו בוחרים, היא בעצם השלכה של מה שאנחנו כבר יודעים מלכתחילה (כבר יודעים, לכאורה!); וכך, היות שכל בחירה אינה אלא תגובתיות ולכן המשכיות, למעשה בחירה אינה מחדשת דבר – אין בחירה שיכולה לאפשר מוצא מהמלכוד של עולם ההרגלים והמחשבה: בחירה היא תגובתיות שממשיכה את עצמה, וכך היא לא יכולה לאפשר מהפך של חמלה; תחום המחייה של פעילות הבחירה הוא השדה של המחשבה, וכך אין חופש בבחירה ואין בה אהבה.

ועד כאן, הדברים פשוטים – זה טבעה של אפשרות הבחירה: בחירה היא פעילות מנטלית – היא קיימת ומתרחשת בשדה של המחשבה; בחירה במטרה של תוצאה רצויה היא פעילות מנטלית שמתבססת על התניה ורצון בשליטה, מחשבה של הפרדה ורעיונות של "טוב" ו"רע" – זו פעילות שבמרכזה עמדת הבוחר, ה"אני". בחירה שכזו מתבססת על מה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר מכירים ויודעים שאנחנו רוצים, מתבססת על התניות של דעות קדומות ומסקנות נוקשות, אמונות ורעיונות; זו בחירה שהיא פעילות של מחשבה, סמויה או גלויה, תהליך ותוצאה של חשיבה ... אבל המחשבה לא יודעת לעשות אהבה! – מחשבה טובה של "אהבה" אינה באמת אהבה, כפי שמחשבה של מים אינה באמת מרווה! – ולפיכך בחירה רגילה תמיד מוגבלת ואינה מסוגלת להשתחרר לחופשי מהמוגבלות של עצמה, מהמוגבלות של ה"עצמי"; בחירה מתבססת על התניה של פחד ותגובתיות, השלכה והצדקה, ואין בה חופש – אין חופש בבחירה.

~   ~   ~

אם כך, יש אפשרות של בחירה – הבחירה אפשרית, הרשות נתונה; אבל בחירה אפשרית רק בדרך הרגילה בה אנחנו חושבים – רק בעולם ההרגלים והמחשבה יש אפשרות של בחירה ... משמע, אפשרות הבחירה מסתמכת על עמדת ה"אני", וזה טבעה: כל בחירה רגילה מתבססת על התניות, דעות ומסקנות, פחדים וסיפורים, וכך היא מוגבלת במטענים של מה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר מכירים ויודעים שאנחנו רוצים; כל בחירה רגילה היא תגובתיות שרק ממשיכה את עצמה, ולכן הכל צפוי – הכל צפוי והרשות נתונה, ללא כל סתירה: הרשות נתונה, משמע יש אפשרות של בחירה, ועדיין הכל צפוי מפני שהבחירה הרגילה מוגבלת בשדה המחשבה – היא נעה במעגלים וחוזרת על עצמה, ללא מוצא – זו מעגליות תגובתית, ללא חופש וללא אהבה.

יש מקום לבחירה, כמובן – לכולנו יש העדפות ורצונות על-פיהם אנחנו פועלים בחיים; יש לנו צלקות וחלומות וגם אינטרסים וצרכים ואילוצים, אלו הדחפים המניעים הרגילים, וכאשר הם סותרים זה את זה אנחנו שוקלים ומעריכים ואז מחליטים – זו אפשרות הבחירה, ויש לממש אותה – אין כוונה לרמוז או לומר שיש להימנע מבחירה! – אלו התניותינו, אלו דעותינו, אלו מסקנותינו, אלו ערכינו – ובהתאם להם אנחנו בוחרים, כך אנחנו פועלים וחיים. לפיכך יש לממש את אפשרות הבחירה – בחירה פוליטית-ערכית, בחירה זוגית במערכות היחסים וגם בחירה צרכנית, סביבתית-קהילתית – בחירה בכל תחום עיסוק ושדה של פעילות; אבל לא משנה במה אנחנו בוחרים והאם אנחנו משיגים או לא משיגים את המטרה שאנחנו רוצים – עדיין אנחנו לא מרוצים, עדיין אנחנו טובלים בים של אי-נחת וחווים עצמנו חסרים, עדיין אנחנו מוגבלים בתפיסה עצמית ובתמונת עולם הישרדותית ... מפני שתמיד אנחנו בוחרים באותם הדברים: אנחנו אולי מציירים ומתארים את המטרות של הבחירה בכותרות ובצבעים שונים, אנחנו מבחינים בין בחירות גשמיות לבין בחירות "רוחניות" לכאורה, אבל אפילו שהשם והצורה משתנים עדיין אלו אותם הדחפים שמניעים אותנו לשקול ולהעדיף ולבחור כפי שאנחנו בוחרים, ולכן אלו הן גם התוצאות של הבחירה הרגילה – "אני" ו"שלי", מחשבה של הפרדה ורצון בשליטה, ללא מוצא.

לכן כל אותה פעילות של בחירה לא באמת משנה – אפילו שבמידה מסוימת היא עשויה לשנות את מצב החיים לטובה, לשפר את התנאים ולהביא להקלה, עדיין – לא בחירה תשחרר אותנו לחופשי אלא רק פגישה גלויה עם האמת של החיים ברגע הזה בלב המצב האנושי; משמע, אין מוצא מפחד ובדידות וחמדנות ואלימות וכעס ותשוקה, אין מוצא מכל אלו באמצעות פעילות של בחירה – חופש אינו תוצאה של בחירה! – רק מהפך בגישה הרגילה יאפשר חופש מפחד, חופש מזמן ומחשבה: איכות החיים היא איכות הגישה, ללא בחירה. כך, כאשר אנחנו מתבוננים נכוחה בטבע האדם אנחנו מגלים שאלו הדחפים הרגילים שמניעים אותנו בחיים, בעולם המחשבה וההרגלים – פחד ובדידות, חמדנות ואלימות, כעס ותשוקה ... ואפילו כאשר הם כרוכים במעטפת של מחשבות טובות וערכים יפים ועקרונות, עדיין עמדת ה"אני" עומדת בבסיסם; "אני" ו"שלי", אלו הדחפים המניעים של כל בחירה, ולכן אי-אפשר לבחור באהבה – אהבה אינה תוצאה של בחירה! – וגם חמלת אמת ושמחת חיים, הן אינן תוצאה של בחירה. וכאשר אנחנו מדברים על אהבה, חמלה ושמחה, יש להבחין בין שמחה שתלויה בתנאים ולכן היא מתנגדת לשינויים, נאחזת בדברים ולא מרפה, יש להבחין בינה לבין שמחת חיים, שמחה שמתגלה בכל רגע של שמיטה, ללא בחירה; יש הבדל בין חמלה שאנחנו מטפחים ומשיגים וצוברים באמצעות תרגילים שאנחנו עושים, חמלה שהיא תוצאה של עשיות מדיטטיביות-רוחניות שאינן אלא פעילות של מחשבה – יש הבדל בין חמלה שכזו לבין חמלת אמת שאינה תוצאה של בחירה.

כך אנחנו מתבוננים גלויות, והדברים פשוטים: הבחירה הרגילה היא תמיד בחירה במטרה – מהמצוי אל הרצוי-ראוי, מכאן לשם, זה תהליך הבחירה בסיפור הזמן, זה טבעה של אפשרות הבחירה – היא לעולם מוגבלת בשדה המחשבה; וכך, כפי שאי-אפשר לבחור באהבת אמת – לא ניתן לתפוס ולהשיג אהבה באמצעים הרגילים של המחשבה! – כך אי-אפשר באמת לבחור בחופש אלא רק ברעיונות של "חופש", רעיונות של "אהבה", רעיונות של "חמלה" ... ולכן רעיון של "חופש בחירה" הוא אשליה, כמו גם רעיונות נוספים של חופש – לדוגמה, רעיון של "חופש רצון", או רעיון של "חופש מחשבה". וזה מוביל אותנו לשאלה הבאה: אם כך, מהו חופש? לְמָה אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו מדברים על חופש – האם חופש הוא מצב מסוים בדרך החיים ובגישה הרגילה, בעולם ההרגלים והמחשבה? או האם חופש הוא תגובה, מצב חליפי מחוץ לחיים, מעבר למצב האנושי? – אנחנו אנשים חושבים ורוצים, והאם חופש באמת אפשרי עבורנו כבני-אדם? – מהו חופש אמיתי, חופש שאינו רעיון, חופש שאינו תוצאה של בחירה? – האם יש אפשרות של חופש מזמן, חופש מעולם הסיפורים, חופש מרעיונות של בחירה בטוב ורע – חופש מבחירה! – לא שם, אלא ממש כאן ועכשיו ברגע הזה?

כבר נאמר שאין חופש בבחירה – כמובן שאי-אפשר לבחור בחופש; חופש, כמו אהבה חמלה ושמחה, אלו אינם "דברים" בהם ניתן לאחוז ואותם לבחור – הם אינם "דברים" כפי שאנחנו כרגיל חושבים, אותם ניתן לרכוש ואז לצבור ... ולכן אנחנו שואלים, האם יש אפשרות של חופש מבחירה? – חופש מבחירה שאינו אלא חופש מעמדת הבוחר, חופש מ"אני" ומהחשיבות העצמית הרגילה; זה חופש מהחשיבות העצומה שאנחנו מייחסים לעצמנו ולבחירותינו, חופש מהחשיבות העצומה של האמונות והדעות והמסקנות והרעיונות בהם אנחנו אוחזים – כאילו אנחנו כבר יודעים! – זה חופש מהחשיבות העצומה שאנחנו שמים על ההעדפות והרצונות שלנו, על הבחירות ועל התגובות, ההצדקות והסיפורים אותם אנחנו משליכים על החיים. בדרך-כלל, בעולם המחשבה וההרגלים, אנחנו מלאים בחשיבות העצמית של "אני" ו"שלי" – אנחנו מלאים בעצמנו וכך אין בנו מקום לחיים – אין בנו באמת חיים ולכן אנחנו נאלצים להסתפק ולהתעסק בתחליפים; אבל חופש מבחירה, הוא חופש מעמדת ה"אני", זה מהפך בגישה – זה חופש מהאשליה של המחשבה: זה החופש שלא לבלבל בין הסיפורים והמטענים והרעיונות של המחשבה לבין החיים, לא לבלבל בין הרצונות שלנו והמטרות בהן אנחנו בוחרים לבין הממשות של החיים כהווייתם ברגע הזה.

אפשר לנסח רעיונות של "חופש" בכל מיני אופנים, ואחד הביטויים הנפוצים של רעיון שכזה זה ה"חופש" לעשות כל מה שאנחנו רוצים; אבל "חופש" שכזה, זה למעשה רצון בשליטה! – רצון בשליטה על המעשים, ורצון בשליטה גם על תוצאות המעשים – והאם חופש פירושו רצון בשליטה? האם חופש פירושו לממש את הרצון שלנו בשליטה על הדברים, להשיג שליטה על עצמנו ועל אחרים, או האם חופש פירושו שמיטה? – שמיטה, משמע להניח לדברים כהווייתם; זה החופש לפגוש את כל הדברים כפי שהם מתגלים, מופיעים שוהים וחולפים, לפגוש אותם ביראת כבוד לחיים – זה החופש לפתוח מרחב הוויה לפגישה קשובה, לאפשר מקום לדברים ולגלות עניין בכל מה שאנחנו פוגשים, וכך להתעורר ולהיות באמת בחיים. ואנחנו מבקשים שליטה מפני שאנחנו מתקשים לשהות באי-ודאות, מתקשים להיות ביחד עם פחד ותגובתיות, אפילו שכך הם החיים – משמע, רצון בשליטה אינו אלא חוסר הרצון לפגוש את החיים; אבל זה ניסיון התחמקות, התכחשות והתנגדות לממשות ... ולכן אין חופש ברצון בשליטה. לפיכך חופש אמיתי אינו ה"חופש" לעשות כל מה שאנחנו רוצים, אלא זה החופש לאהוב כל מה שאנחנו עושים – זה החופש לאהוב את החיים ברגע הזה! – לאהוב את עצמנו וגם את זולתנו, כפי שאנחנו; זה החופש לאהוב במקום ומצב בהם אנחנו כבר נמצאים, ממש כאן ועכשיו בלב החיים, ולגלות זאת בפעולה קשובה – זה החופש פשוט להיות הוויה מיטיבה בלב העשייה הרגילה.

וחופש שכזה, החופש לאהוב, אפשרי – אבל לא כתוצאה של בחירה, רצון בשליטה ועשייה ישירה אל עבר מטרה, אלא זה חופש שמתאפשר כחסד של שמיטה, מהפך של שמיטה; שמיטה שהיא פשוט הנכונות להיות מי שאנחנו כפי שאנחנו הווים בכל מצב חיים – זה חופש מכל הרעיונות והסיפורים, חופש מ"אני" ו"שלי", חופש גם מרעיונות של "חופש" – זה החופש להתעורר לחיים. זה החופש להתעורר לחיים כפי שהם – לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים או חושבים, לאו דווקא כפי שסיפרו והבטיחו לנו "המומחים הרוחניים"; זה החופש להיות באמת בחיים, ובאמת לנשום את הנשימה של החיים ברגע הזה: לפגוש בפתיחות את כל מה שמגישים לנו החיים, כל מה שמביאים החיים אל שערי ליבנו – זו השאיפה; והנשיפה היא החופש לגלות את ליבנו, להציע את נוכחותנו וכך למסור את מיטבנו לכל מי ומה שאנחנו פוגשים בדרכנו – לקבל בחמלה ולתת בשמחה, ללא בחירה – זה החופש באמת לנשום את הנשימה של החיים.

זה החופש פשוט להיות קשובים לחיים ברגע הזה – להיות ערים לחיים כהווייתם, משמע להיות ערים ללא בחירה – להיות ערים בפתיחות מלאה, בהתבוננות שלמה, חופשיים לפגוש את הדרמה של ה"אני" בלב המצב האנושי – זה חופש מבחירה; זה החופש להתבונן ללא בחירה בכל תהליכי הבחירה, ורק כך אפשר לגלות את העשייה של הבחירה הרגילה  עם כל מטעניה, התניותיה והשלכותיה, בלב עולם ההרגלים והמחשבה. זה החופש פשוט להיות נוכחים-מודעים במרחב שלם של קשב לחיים, בכל רגע מחדש ממש במקום בו אנחנו כבר נמצאים; פשוט לפגוש גלויות את החיים – ללא התכחשות לדבר, וללא התיימרות לאידיאלים נשגבים; פשוט להתעורר לעובדה ולגלות את האמת של החיים – עכשיו אנחנו כאן כפי שאנחנו, כאן ועכשיו כך הם החיים – זה חופש אמיתי, זה החופש האפשרי כאן ועכשיו ברגע הזה: זה חופש מבחירה, הוא חופש מאשליית הרצון בשליטה – זה החופש לבחור בחיים ולא ללכת שולל אחר האשליה של המחשבה; זו הסתפקות בממשות, היא החופש לבחור בחיים ולא להתפתות לתחליפים – תחליפים, אלו ההבטחות והרעיונות והרצונות הרגילים.

וכך חופש מבחירה הוא החופש לבחור בחיים – זו בחירה בחיים הממשיים כפי שהם מתגלים ברגע הזה; משמע, בחירה בחיים אינה בחירה בחיים מסוימים, חיים דווקא כפי שאנחנו חושבים ורוצים, ובחירה בחיים גם אינה בריחה מהמוות – המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים: הפרחים צומחים ואז דועכים ונובלים, הדברים מופיעים ואז חולפים – זו עובדת חיים שלא ניתן להתכחש לה. לפיכך בחירה בחיים היא בחירה ללא בחירה – זו בחירה בכל מה שקורה ברגע הזה, בחירה להיות מי שאנחנו כפי שאנחנו, במקום ובמצב בהם אנחנו כבר נמצאים – זו פשוט פתיחות מלאה ושלמה, היא מרחב הוויה קשובה לחיים; זו מדיטציה ללא בחירה בלב החיים, היא הנכונות לחיות בקשב-לב שלם את אותם החיים – יחד עם האתגרים, הקוצים, וגם עם הפרחים, המתנות של החיים – לחיות ללא התנגדות לחיים ולפעול בהתאם לממשות, עם הרגליים על הקרקע ולב פתוח לכל מי ומה שאנחנו פוגשים – זו בחירה בחיים.

משמע, אותה התבוננות שלמה ללא בחירה, התבוננות בגישה של פגישה שמגלה את תהליך הבחירה בשדה המחשבה ואת עמדת הבוחר, "אני" ו"שלי", כפי שתיארנו עד כה – אותה התבוננות שלמה היא חופש מבחירה; זה החופש לבחור בחיים כהווייתם, החופש לפגוש את החיים כפי שהם מתגלים ולאהוב כל מה שאנחנו פוגשים בכל מצב חיים – זה החופש לאהוב את החיים, ולגלות זאת בפעולה. לפיכך הבחירה בחיים, היא בחירה ללא בחירה, היא פשוט הוויה מיטיבה, הוויה קשובה בלב העשייה הרגילה; זו הדרך בה התבוננות ללא בחירה, ללא הפרדה בין המדיטציה לבין דרך החיים, בהכרח מתגלה כהיענות בפעולה חופשיה – היענות קשובה לכל מה שמביאים החיים אל שערי ליבנו, בכל רגע מחדש ברגע הזה – זה חופש פעולה קשובה בחמלה ... זה הצעד הראשון והאחרון בדרך, זו הדרך כולה.

~   ~   ~

רציתי לשאול: מה שאתה מתאר בעצם זה להיות כבר בודהה – זה כאילו אתה חי בתוך מדיטציה כל הזמן, וכל תגובה שלך היא כבר לא מהמחשבה אלא מתוך מהות אחרת; ובתור בן-אדם, אני בכלל לא יכולה להגיע לשם! אין לי שום בחירה של כלום, כי אני כבר מעבר ל--- ואיך אפשר לחיות ככה?!

כאשר את אומרת שמה שאני מתאר זה כמו להיות בודהה, האמירה הזו מתבססת על רעיון של "בודהה" – כאילו להיות בודהה זה להיות מעין "על-אדם" ... וכך מה שאת עושה זה להשליך את הדברים שנאמרו כתיאור – תיאור של אפשרות חיים ברגע הזה, תיאור של גישה קשובה כאן ועכשיו בלב המצב האנושי – מה שאת עושה זה להשליך את הדברים לשם, הלאה מכאן; כאילו האפשרות של ערוּת, עליה הצבעתי ואותה תיארתי, כאילו היא מטרה רצויה שאינה מצויה או שהיא איזו אמת-מידה ראויה, "המצב הער" לכאורה – כאילו באיזשהו אופן היא סותרת את החיים ומנוגדת להם במצבם הנוכחי הממשי ... וכך, ברגע שאני שם את זה שם, אני יוצר במחשבתי ובהתייחסותי את הפער בין שם לבין כאן, בין להיות בודהה לבין להיות בן-אדם. אבל האפשרות של התעוררות לחיים, החופש להיות ערים ללא בחירה, האפשרות של חופש מבחירה – זו אפשרות אנושית לגמרי טבעית; משמע, זו לא מטרה חליפית במקום המטרות הקודמות הרגילות וזו לא אמת-מידה מעבר למצב האנושי, אלא זה מהפך בגישה – מהפך שהוא פשוט הזמנה לפגישה: זו הזמנה לפגישה עם החיים הממשיים ברגע הזה, הזמנה לפגישה קשובה עם מי שאנחנו כפי שאנחנו אנשים חושבים ורוצים, יושבים ונושמים וגם מקשיבים, שואלים ומשיבים.

מה שניסיתי לתאר זו אפשרות של התייחסות, אפשרות של גישה אל כאן – כל מה שתואר כתהליך הבחירה, עם כל מרכיביו והיבטיו ושפע פניו – מחשבה והתניה, תגובתיות והשלכה והצדקה, סיפורים ופחדים, כל הנזיד העשיר הזה – כל זה מתרחש כאן; ומדיטציה ללא בחירה היא פשוט גישה קשובה לחיים, גישה שאינה תגובתית, גישה של פגישה, וזו האפשרות היחידה שלנו לראות נכוחה את ה-כאן הזה – להיווכח בזה בהתנסות ישירה, מעבר לכל מה שאנחנו קוראים בספרים ושומעים במילים – על האפשרות הזו דיברתי, עליה הצבעתי ואותה תיארתי. האפשרות לראות נכוחה את הנזיד הזה שמתרחש כאן – נזיד של התניות ופחדים, רצונות ומחשבות וסיפורים – זה מתאפשר רק כאשר אנחנו שומטים כל רעיון של "שם" ... או ליתר דיוק, כאשר אנחנו שומטים את החשיבות הרגילה שאנחנו מייחסים ל"שם" – זה חופש מבחירה, זו בחירה בחיים כהווייתם; ועדיין יש לנו רעיונות – כאלו אנחנו, אנשים חושבים – אבל כאשר אנחנו ערים לרעיון כרעיון אנחנו כבר לא מבלבלים בין הרעיון לבין הממשות, בין המחשבה לבין החיים. וכך, כל עוד אנחנו עסוקים ב"שם" אנחנו לא פנויים לגלות את ה-כאן הזה, עם התניותיו ורצונותיו וסיפוריו ופחדיו ושאר אתגרי החיים; וכאשר אנחנו מחמיצים הזדמנות לפגישה גלויה עם האתגרים, יחד איתם אנחנו מוותרים גם על המתנות של החיים, וכך חיינו אינם באמת חיים.

החיים שלמים, הפרחים והקוצים אינם נפרדים, זה טבע הדברים, אבל בגישה הרגילה אנחנו מפצלים את החיים – אנחנו נגד אחרים, הטובים נגד הרעים, המצוי נגד הרצוי, כאן נגד שם – כך אנחנו חושבים; כך אנחנו – אנשים חושבים, רוצים ולא רוצים, מתלבטים מחליטים ובוחרים. וכך, כאשר יש לנו רעיון של "כאן" – אלו החיים כפי שאנחנו כרגיל חושבים, כבר מכירים ויודעים לכאורה, זו ההגדרה העצמית ותמונת העולם הרגילה – כנגד ה"כאן" הזה אנחנו מציבים רעיון של "שם", אליו אנחנו שואפים וחותרים ובו אנחנו בוחרים; והנה תהליך הבחירה, מכאן לשם ... ואז, היות שיש לנו רצונות סותרים בהם אנחנו מסתבכים, אז אנחנו הולכים למומחים כדי שיאמרו לנו איזה "שם" עדיף, וכך אנחנו ממשיכים ומגיבים – זו תנועת הבחירה בעולם ההרגלים והמחשבה, ללא חופש וללא שמחת חיים וללא חמלה, ללא מוצא. והתיאור של הדברים עד כה בא כדי לאתגר את אותה גישה רגילה, להטיל בה ספק ולערער אותה – הוא בא להציע התבוננות בעובדה של ה-כאן הזה מעבר לכל הרעיונות, בא להזמין אותנו להתבונן גלויות כאן ועכשיו, להתבונן ישירות בנזיד האנושי הזה – פשוט להיות ערים לרעיון כרעיון; זו התבוננות בממשות, התבוננות בחיים כהווייתם ברגע הזה, היא התבוננות ללא בחירה – זו האפשרות של התעוררות לחיים עליה אנחנו מדברים.

ולומר שזה אפשרי אבל לא עבורנו, כאילו אנחנו-עצמנו בכלל לא יכולים להיות ערים, לחשוב ולומר שהאפשרות הזו של התבוננות ללא בחירה זמינה רק עבור אנשים אחרים – זה סוג של תסביך נחיתות; וזה לא את, זה לא אישי – זו מחשבה מאוד נפוצה, היא הגישה הרגילה – כך כולנו, או רובנו, כמעט כל הזמן מתייחסים: אנחנו מתקשים לתת אמון באפשרותנו-שלנו באמת לפגוש ולאהוב את החיים. ולומר ולחשוב שזה אולי אפשרי, אבל אפילו לא עבור אנשים אחרים אלא רק עבור אדם אחד ויחיד, שחי בארץ רחוקה וכבר מת לפני הרבה שנים – זה הבודהה ההיסטורי, מלבדו אף-אחד לכאורה לא יכול לממש את אותה אפשרות של ערות, היא מדיטציה של קשב לחיים ללא בחירה – זה תסביך נחיתות עצום, שמשותף להרבה מאוד אנשים ... אבל להיות בודהה זה פשוט להיות ערים בלב המצב האנושי – פשוט להיות באמת בן-אדם, באמת להיות האדם שאני כפי שאני וכך לפגוש ולאהוב את עצמי, וכך לפגוש את כל הדברים ולאהוב את החיים – זה באמת פשוט, וזה אפשרי עבור כל אדם ברגע הזה; משמע, בודהה זה לא שם, הלאה מעבר למצב הנוכחי – אי-אז לפני אינספור שנים, או אחר-כך ושם בעוד אינספור גלגולים – בודהה זה לא שם אלא רק כאן ועכשיו ברגע הזה: התעוררות היא תמיד התעוררות לחיים, ויש חיים רק ברגע הזה.

בנוסף, התעוררות שכזו אפילו אינה שייכת לכל אדם מסוים – אין אנשים ערים, אלא יש אפשרות של רגעים ערים! – עבור כל אדם; זה טבע בודהה (בודהטה Buddhata) שלעולם אינו שם, הלאה מכאן, אלא בכל רגע מחדש זו הגישה הקשובה לטבע האדם. משמע, אפילו שטבע בודהה זו אפשרות טבעית עבור כל אדם, עדיין אין אדם שיש לו בעלות על זה – אין אדם כזה, ער – יש רגעים ערים, עבורך ועבורי ועבור כל אחת ואחד מאיתנו, אנשים פשוטים; זה לא שייך לאדם מסוים ועדיין זה אפשרי עבור כל אדם, בכל רגע מחדש ברגע הזה – בכל רגע, ברגע הזה: אפשר לפגוש כאן ועכשיו את החיים יחד עם כל ההתניות, המטענים והפחדים – אפשר להתעורר לחיים כהווייתם ברגע הזה. עם זאת, אפילו שהחיים שלמים, בגישה ובדרך החיים הרגילה אנחנו חושבים וחווים את עצמנו חסרים ולכן אנחנו מדמיינים שטבע בודהה אינו כאן אלא שם, רק כאשר נגיע ונשיג – כאילו זה מעבר למצב האנושי; ואז, כאשר אנחנו משליכים את האפשרות של ערות אל עבר איזה מצב מדיטטיבי-רוחני נשגב לכאורה, מטרה אליה שואפים, תוצאה רצויה אותה אנחנו הופכים לאמת-מידה ראויה, אז אנחנו מסתבכים ברעיונות של בחירה ורצון בשליטה ... וכך, כאשר אנחנו מפנים את הגב לממשות של כאן ועכשיו, אנחנו נלכדים בתסביכים ובסתירות עצמיות והופכים את חיינו לשדה קרב בין מי שאנחנו כפי שאנחנו לבין מי שאנחנו כפי שאנחנו חושבים את עצמנו ורוצים להיות.

האפשרות של כל אדם להתעורר לחיים, להיות באמת בחיים – לא אחר-כך ולא שם אלא להתעורר כאן ועכשיו לחיים הממשיים, להתעורר לאותם החיים הרגילים יחד עם הרגשת החסר וכל שאר המטענים – התסביכים והתסכולים, הצלקות וההבטחות והאשליות – התעוררות שכזו מחייבת אותנו לשמוט את הרעיונות שלנו, להניח להם וכך להניח לדברים כפי שהם להתגלות; ולשמוט, זה באמת פשוט – פשוט להתעורר לעובדה שהרעיון הוא רעיון ואינו ממשות ... וכך אנחנו שומטים את כל הרעיונות – רעיונות אודות "אני" ו"שלי", וגם רעיונות אודות ערות: מה היא ומה טבעה, ומה בינה לבין טבע האדם? – מה בין חיים ערים לבין החיים בעולם המחשבה וההרגלים? – כך אנחנו מתבוננים גלויות לאור השאלה. אבל לפעמים אנחנו שומעים שיעורים של המורים הבודהיסטים החכמים, ובטח גם שיעורים של המורים שאינם חכמים, שיעורים שכוללים אמירות שמתבססות על רעיונות ואשליות, אמירות שטוענות שהתעוררות מחייבת הכחדה של כעס פחד ותשוקה; כאילו יש להעלימם, לעקור אותם מן השורש ולא להשאיר מהם שריד וזכר – כאילו "המצב הער" מנוגד לחיים וסותר את המצב האנושי הממשי, עם המטענים והתסביכים והפחדים ... אבל אם כך, אדם ער אינו אדם כפי שאנחנו, את ואני, אנשים חושבים ורוצים; וכך אנחנו שמים את עצמנו במצב בלתי אפשרי: אנחנו מי שאנחנו כפי שאנחנו, אבל אנחנו לא רוצים; אנחנו מי שאנחנו כפי שאנחנו, ללא בחירה, אבל אנחנו רוצים להיות אחרים – לא כאן אלא שם, לא בני-אדם כפי שאנחנו אלא "אנשים ערים".

על-פי הבנתי ההתעוררות של הבודהה, כמו כל התעוררות אמיתית ממשית, אינה התעוררות ל"שם" אלא התעוררות לכאן – זו גישה של פגישה קשובה עם החיים ברגע הזה, היא החופש לגלות את טבע האדם כהווייתו בלב המצב האנושי; זו הזמנה לפגישה ולמידה עצמית בהתנסות ישירה, הזמנה לתגלית של מי שאנחנו כפי שאנחנו, בכל רגע מחדש – זו מדיטציה של קשב לחיים ללא בחירה. והתעוררות שכזו, התעוררות לחיים כפי שהם כאן ועכשיו מתגלים – היא אינה תוצאה של בחירה, תנועה של רצון אל עבר מטרה, וכך גם חופש, חמלה ושמחה – הם אינם תוצאה של בחירה; וכל רעיון של "התעוררות" אחרת, כל רצון ב"התעוררות" שאינה פגישה גלויה עם מי שאנחנו כפי שאנחנו, זו למעשה הכרזת מלחמה! – זו התנגדות לממשות של החיים ברגע הזה. וכך אי-אפשר לבחור בהתבוננות ללא בחירה, כפי שאי-אפשר לבחור להיות חופשיים – אפשר לבחור בדברים רגילים, מטרות שאנחנו רוצים, אבל חופש מבחירה אינו תוצאה של רצון אל מטרה אלא הוא פשוט מהפך של שמיטה – שמיטה של רעיונות והתעוררות לממשות, ממש ברגע הזה; זו בחירה בחיים, ללא בחירה! – זו יראת כבוד לחיים כהווייתם, זה החופש לאהוב את החיים ולגלות את האהבה בפעולה קשובה.

ועוד כמה מילים, הבהרות בהתייחס לשאלתך: את אומרת "אין לי שום בחירה", ולכאורה "כל תגובה היא כבר לא מהמחשבה"; אבל המחשבה, עם שפע פניה ותגובותיה, עם רצונותיה הסותרים ועם אפשרות הבחירה, המחשבה בהחלט קיימת גם כאשר אנחנו ערים – הרי על כך אנחנו מדברים, על האפשרות להיות ערים בלב עולם המחשבה וההרגלים, כאשר אנחנו מי שאנחנו כפי שאנחנו, אנשים חושבים ורוצים. משמע, אין סתירה בין ערות לבין המחשבה – ערות היא הגישה הקשובה שמגלה עניין ומאפשרת מקום לכל הדברים שאנחנו פוגשים, גם לרצונות וגם למחשבות, וכך היא מניחה גם לתגובות להתגלות; זו גישה לא-תגובתית – זו האפשרות לפגוש את הפחד והבדידות ללא תגובתיות, לפגוש את הכעס והתשוקה כפי שהם מתגלים, בלי להתעלם מהם ובלי להילחם בהם – פשוט להיות ערים לשטף התגובתיות בלי להוסיף עוד תגובה, בלי לשפוך שמן על המדורה. כך אנחנו מגלים גם את התגובה של הבחירה, היא תגובתיות עיוורת של פחד ורצון בשליטה, תגובתיות שמתבססת על רעיונות של "אני" ו"שלי" וכך היא ממשיכה את עצמה ... משמע, יש בחירה! – יש אפשרות בחירה, ותיארתי אותה בהרחבה – אבל הדגשתי שאפשרות הבחירה מוגבלת: אי-אפשר לבחור בחופש, אי-אפשר לבחור באהבה ובשמחה – שמחת חיים, חמלת אמת ואהבה מיטיבה מתאפשרות כאשר אנחנו חופשיים מבחירה; וחופש מבחירה אינו תגובה! – חופש מבחירה אינו התכחשות והתיימרות אלא התבוננות ללא בחירה – התבוננות נכוחה בפעילות הרגילה של הבחירה כפי שהיא מתרחשת בשדה המחשבה – התבוננות, והיענות בפעולה קשובה.

ואת מדברת על "לחיות במדיטציה כל הזמן", ועל "להגיע לשם"; אבל אני מתאר אפשרות – אפשרות אנושית טבעית, אפשרות שאינה שם אלא כאן ועכשיו וכך היא זמינה עבורנו כבני-אדם – זו אפשרות ולא מטרה אליה צריך להגיע ואותה להשיג ... וזו אפשרות ברגע הזה, בכל רגע מחדש – זה לא מצב קבוע אליו מגיעים ואותו משיגים ובו שוהים כל הזמן – זה לא מצב מסוים אלא זו הגישה הקשובה, בכל מצב אנושי ממשי בלב החיים. אני מתאר אפשרות של ערות ללא בחירה, היא מהפך בגישה הרגילה – מהפך בגישה אל כאן, אל אותו מצב חיים בו אנחנו כבר נמצאים! – כאשר המפתח לאותו מהפך זו הנכונות לגלות את עצמי כפי שאני ובאמת להיות האדם שאני יחד עם מחשבותיי ועם רגשותיי, עם כל יכולותיי וגם מגבלותיי, מטעניי ותסביכיי, עם רצונותיי ועם כל בחירותיי, עם מעשיי ועם תוצאות המעשים; משמע, חיים ערים – אלו אותם החיים, ממש כאן ועכשיו, מבחוץ ומבפנים – עם שוליים רחבים: אותם החיים, עם שוליים רחבים – זה חופש מרעיונות של "להגיע לשם" ו"כל הזמן" – זה החופש פשוט להיות קשובים לחיים ברגע הזה, בכל רגע מחדש, וכך לחיות לעומקם את החיים בכל מצב נוכחי.

ולקראת סיום, מעין סיכום: בדרך הטבע אנחנו אנשים חושבים, רוצים ולא רוצים, וכך אנחנו בוחרים – זה מי שאנחנו כפי שאנחנו, וזה מה שאנחנו עושים – זו אפשרות הבחירה, היא הגישה ודרך החיים הרגילה; משמע – יש בחירה, היא אפשרית ... אבל אפשרות הבחירה מוגבלת בשדה המחשבה, וכך אין חופש בבחירה. עם זאת, אפשר להתבונן נכוחה בדרמה של הבחירה בגישה לא-תגובתית, גישה קשובה בלב החיים – זו התבוננות ללא בחירה באפשרות הבחירה; זה חופש מבחירה, החופש להיות ערים ללא בחירה בלב המצב האנושי – זו הנכונות לפגוש גלויות, לגלות עניין בכל מצב חיים ממשי ולאפשר מקום לכל הדברים כפי שהם מתגלים במרחב שלם של קשב לחיים – זו בחירה בחיים כהווייתם, היא בחירה ללא בחירה, שמיטה של רעיונות אחר-כך ושם והתעוררות לממשות של החיים ברגע הזה.