ארבעה-עשר תרגולי תשומת-הלב

ארבעה-עשר תרגולי תשומת-הלב

 1. פתיחות: ערים לסבל הנגרם על-ידי קנאות וחוסר סובלנות, מנוי וגמור עימנו לא לסגוד או להיות כבולים לשום דוקטרינה, תיאוריה או אידיאולוגיה, אפילו לא לבודהיזם.  התורה הבודהיסטית הינה אמצעי להדריך אותנו, לעזור לנו להתבונן עמוקות ולפתח הבנה וחמלה. זו אינה תורה שיש להלחם, להרוג או למות למענה.

 2. חוסר-הצמדות: ערים לסבל הנגרם על-ידי הצמדות להשקפות ולתפיסות מוטעות, מנוי וגמור עימנו להמנע מצרות-אופקים, ולא להיות כבולים להשקפותינו הנוכחיות. נלמד ונתרגל חוסר-הצמדות להשקפותינו כדי להיות פתוחים לתובנה ולנסיון של אחרים. אנו ערים לכך שהידע הנוכחי שלנו איננו אמת מוחלטת וקבועה. האמת מצויה בחיים, ואנו נתבונן בחיים בתוכנו ומסביבנו בכל רגע ורגע, נכונים ללמוד במשך כל חיינו.

 3. חופש-מחשבה: ערים לסבל הנגרם כאשר אנו כופים את דעתנו על אחרים, אנו מתחייבים לא לאלץ אחרים, אפילו לא את ילדינו, בשום אמצעי שהוא - כגון סמכות, איום, כסף, תעמולה או חינוך כפוי - לאמץ את השקפתנו ולחשוב כמונו. נכבד את זכותם של אחרים להיות שונים ולבחור במה להאמין וכיצד להחליט. יחד עם זאת, נעזור לאחרים לנער חוצנם מקנאות וצרות-אופקים על-ידי דו-שיח מלא חמלה.

 4. מודעות לסבל: ערים לכך שהתבוננות לעומק הסבל יכולה לעזור לנו לפתח חמלה ולטפח את הדרך השמה קץ לסבל, מנוי וגמור עימנו לא לעצום את עינינו בפני סבל ולא להפנות לו עורף. אנו מתחייבים למצוא דרכים, כולל מגע אישי, תמונות וקולות, כדי להיות עם אלו הסובלים, על-מנת להבין לעומק את מצבם ולעזור להם להתמיר את סבלם לחמלה, שלום ושמחה.

 5. חיים פשוטים ובריאים: ערים לכך שאושר אמיתי מקורו בשלום, יציבות, חופש וחמלה ולא בעושר או בתהילה, מנוי וגמור עימנו לא לראות בתהילה, רווח, עושר או עונג-חושים את מטרת  חיינו. מנוי וגמור עימנו לא לצבור עושר בעוד מיליונים רעבים וגוססים. אנו מתחייבים לחיות בפשטות ולחלוק את זמננו, מרצנו ומשאבינו החומריים עם אלה הזקוקים להם. נתרגל צריכה בתשומת-לב ולא נשתמש באלכוהול, בסמים, או בכל מוצר אחר המביא רעלים לגופנו, להכרתנו ולגוף ולהכרה הקיבוציים.

 6. לטפל בכעס: ערים לכך שכעס מביא לחסימת תקשורת וליצירת סבל, מנוי וגמור עימנו לטפל בכעס כאשר הוא מופיע, ולזהות ולהתמיר את זרעי הכעס השוכנים עמוק בהכרתנו. כאשר כעס מופיע, מנוי וגמור עימנו לא לומר או לעשות דבר, אלא לתרגל נשימה או הליכה בתשומת-לב, ולהכיר, לחבוק ולהתבונן עמוקות בכעסנו. נלמד להתבונן בעיניים של חמלה באלו שאנו רואים בהם את סיבת כעסנו.     

7. לשכון באושר כאן ועכשיו: ערים לכך שניתן לחיות רק בהווה ושאפשר לחיות באושר כאן ועכשיו, אנו מתחייבים להכשיר עצמנו לחיות במלואו כל רגע בחיי היומיום. ננסה לא להתפזר ולא להסחף על-ידי חרטה לגבי העבר, דאגה לגבי העתיד, או תשוקה, כעס וקנאה בהווה, אלא לתרגל נשימה בתשומת-לב ולחזור למתרחש כאן ועכשיו. מנוי וגמור עימנו ללמוד את אמנות החיים בתשומת-לב על-ידי נגיעה במרכיבים הנפלאים, המרעננים והמבריאים הנמצאים בתוכנו ומסביבנו, והזנת זרעי השמחה, השלום, האהבה  וההבנה בליבנו. כך נאפשר את ההבראה ואת ההתמרה בהכרתנו.

 8. קהילה ותקשורת: ערים לכך שחוסר תקשורת תמיד מביא לפירוד ולסבל, אנו מתחייבים להכשיר עצמנו בדיבור באהבה והקשבה בחמלה. נלמד להקשיב עמוקות, ללא שיפוט או תגובה, ונמנע מהבעת מילים העלולות לזרוע מחלוקת או לגרום לקהילה להתפרק. נעשה כל מאמץ לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים, ולפייס וליישב כל סכסוך, קטן ככל שיהיה.

 9. דיבור בכנות ובאהבה: ערים לכך שמילים יכולות ליצור אושר או סבל, אנו מתחייבים ללמוד לדבר בכנות, באופן מועיל ובונה, ולהשתמש רק במילים המשרות תקווה ואמון. מנוי וגמור עימנו לא לומר דברים שאינם נכונים למען תועלת אישית או כדי להרשים, ולא לבטא מילים העלולות לגרום למחלוקת או לשנאה. לא נפיץ ידיעות אותן איננו יודעים בוודאות ולא נבקר או נגנה דברים שאיננו בטוחים בהם. נעשה את מיטבנו כדי להשמיע את קולנו אודות מצבים של אי-צדק, אפילו כאשר זה עלול לסכן את בטחוננו.

 10. הגנת הסנגהא: ערים לכך שמהותה ומטרתה של הסנגהא היא התרגול של הבנה וחמלה, מנוי וגמור עימנו לא להשתמש בקהילה הבודהיסטית לשם רווח או תועלת אישית, ולא להפוך את הקהילה למכשיר פוליטי. יחד עם זאת, קהילה רוחנית צריכה לנקוט עמדה ברורה כנגד דיכוי ואי-צדק, ולחתור לשינוי המצב ללא מעורבות בסכסוכים ובמחלוקות.

 11. מחיה נכונה: ערים לכך שאלימות ואי-צדק פגעו עמוקות בסביבה ובחברה שלנו, אנו מתחייבים לחיות ולהתפרנס בדרך שאינה פוגעת בבני-אדם ובטבע. נעשה את מיטבנו כדי לבחור בדרך-חיים העוזרת להגשים את משאת-נפשנו, לחיות בהבנה ובחמלה. ערים למציאות הכלכלית, הפוליטית והחברתית בעולם כולו, נתנהג באופן אחראי כצרכנים וכאזרחים, ולא נשקיע בחברות המקפחות את זכותם של אחרים לחיות.

 12. יראת-כבוד לחיים:  ערים לכך שסבל רב נגרם על-ידי מלחמות וסכסוכים, מנוי וגמור עימנו לטפח אי-אלימות, הבנה וחמלה בחיי היומיום שלנו, ולטפח חינוך לשלום, תיווך בתשומת-לב, ופיוס במשפחות, קהילות, אומות ובעולם כולו. מנוי וגמור עימנו לא להרוג ולא להניח לאחרים להרוג. יחד עם הסנגהא, נתרגל בחריצות התבוננות לעומק הדברים כדי לגלות דרכים טובות יותר להגן על החיים ולמנוע מלחמה.

13. רוחב-לב: ערים לסבל הנגרם על-ידי עושק, אי-צדק חברתי, גניבה ודיכוי, אנו מתחייבים לטפח טוב-לב וללמוד דרכים לפעול למען אושרם של אנשים, בעלי חיים, צמחים ומחצבים. נתרגל נדיבות בחולקנו את זמננו, מרצנו ומשאבינו החומריים עם אלה הזקוקים להם. מנוי וגמור עימנו לא לגנוב ולא להחזיק ברשותנו דבר השייך לאחרים. נכבד את רכושם של אחרים, אך ננסה למנוע מהם להיבנות מסבלם של בני-אדם או של מינים אחרים עלי-אדמות.

 14. א) התנהגות מינית נאותה (לאלו שאינם נזירים): ערים לכך שיחסי-מין המונעים על-ידי תשוקה אינם יכולים להפיג את בדידותנו אלא יגרמו לסבל, תסכול ובידוד נוספים, מנוי וגמור עימנו לא להיות מעורבים ביחסי-מין ללא הבנה הדדית, אהבה ומחויבות ארוכת-טווח. עלינו להיות ערים לסבל עתידי שעלול להגרם בשל קיום יחסי-מין. אנו יודעים שכדי לשמור על אושרנו ועל אושרם של אחרים, עלינו לכבד את הזכויות ואת ההתחייבויות של עצמנו ושל אחרים. נעשה ככל יכולתנו להגן על ילדים מפני ניצול מיני, ולהגן על זוגות ומשפחות מפני פירוק בשל התנהגות מינית בלתי-נאותה. נתייחס בכבוד לגופנו ונשמור על חיוניותנו (אנרגיה מינית, אנרגיה של נשימה ואנרגיה רוחנית) כדי להגשים את משאת-נפשנו לחיות כמו הבודהיסאטבות, חיים של עזרה ותרומה לזולת. נהיה מודעים לאחריות שבהבאת חיים חדשים לעולם, ונתבונן עמוקות בעולם אליו אנו מביאים חיים חדשים.

 14. ב) התנהגות מינית נאותה (לנזירים ונזירות): ערים לכך שמשאת-נפשם של נזיר או נזירה יכולה להתגשם רק כאשר הם שומטים את הכבלים של אהבה גשמית, אנו מתחייבים להתנזר מיחסי-מין ולעזור לאחרים להגן על עצמם. אנו ערים לכך שלא ניתן לשכך בדידות וסבל על-ידי התייחדות של גוף עם גוף ביחסי-מין, אלא רק על-ידי תרגול אמיתי של הבנה וחמלה. אנו יודעים שיחסי-מין יהרסו את חיינו כנזיר או נזירה, ימנעו מאיתנו להגשים את משאת-נפשנו לשרת את החיים כולם, ויפגעו באחרים. מנוי וגמור עימנו לא לדכא את גופנו, לא להתייחס אל גופנו בצורה שאינה נאותה, ולא לראות בגופנו כלי-שרת בלבד, אלא ללמוד להתייחס אל גופנו  בכבוד. מנוי וגמור עימנו לשמור על חיוניותינו (אנרגיה מינית, אנרגיה של נשימה ואנרגיה רוחנית) כדי להגשים את משאת-נפשנו לחיות כמו הבודהיסאטבות, חיים של עזרה ותרומה לזולת.