הדרשה על ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב

הדרשה על ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב

 

חלק א' - הדרך הנפלאה

פעם שמעתי מילים אלו של הבודהא כאשר הוא שכן בקאמאסאדהאמא, עיר שוק של שבט הקורו. הבודהא פנה אל הנזירים, "נזירים", והנזירים ענו, "המכובד בעולם". והבודהא אמר, "נזירים, יש דרך נפלאה ביותר לעזור לחיים כולם להגשים טהרה, לעבור אל מעבר לצער ויגון, לשים קץ לכאב וחרדה, לנוע בנתיב הנכון ולהגשים נירוואנא. דרך זו היא ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב".

 

"מה הם ארבעת הבסיסים?"

 

"נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף, בחריצות ובהתמדה, בתשומת-לב מלאה, בהבנה בהירה, לאחר ששמט כל תשוקה ושנאה".

 

"הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתחושות שבתחושות, בחריצות ובהתמדה, בתשומת-לב מלאה, בהבנה בהירה, לאחר ששמט כל תשוקה ושנאה".

 

"הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בנפש שבנפש, בחריצות ובהתמדה, בתשומת-לב מלאה, בהבנה בהירה, לאחר ששמט כל תשוקה ושנאה".

 

"הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש, בחריצות ובהתמדה, בתשומת-לב מלאה, בהבנה בהירה, לאחר ששמט כל תשוקה ושנאה".

 

חלק ב' - הגוף

"ואיך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף?"

 

 (הנשימה)

"הוא הולך אל היער ויושב לרגלי עץ או בבקתה ריקה, שלוב רגליים בתנוחת הלוטוס, שומר את גופו זקוף ומבסס תשומת-לב לפניו. בשאיפה, הוא מודע שהוא נושם פנימה. בנשיפה, הוא מודע שהוא נושם החוצה".

 

"בשאיפה ארוכה הוא מודע, "אני שואף שאיפה ארוכה". בנשיפה ארוכה הוא מודע, "אני נושף נשיפה ארוכה". בשאיפה קצרה הוא מודע, "אני שואף שאיפה קצרה". בנשיפה קצרה הוא מודע, "אני נושף נשיפה קצרה".

 

"הוא מתרגל כך: "בשאיפה, אני ער לכל גופי. בנשיפה, אני ער לכל גופי. בשאיפה, אני מרגיע את כל גופי. בנשיפה, אני מרגיע את כל גופי".


"כשם שקדר מיומן, כאשר הוא מסובב את האבניים סיבוב  ארוך, הוא מודע, "אני מסובב סיבוב ארוך", וכאשר הוא מסובב את האבניים סיבוב קצר, הוא מודע, "אני מסובב סיבוב קצר", כך גם המתרגל: בשאיפה ארוכה הוא מודע, "אני שואף שאיפה ארוכה", בשאיפה קצרה הוא מודע, "אני שואף שאיפה קצרה", בנשיפה ארוכה הוא מודע, "אני נושף נשיפה ארוכה", ובנשיפה קצרה הוא מודע, "אני נושף נשיפה קצרה".

 

"הוא מתרגל כך: "בשאיפה, אני ער לכל גופי. בנשיפה, אני ער לכל גופי. בשאיפה, אני מרגיע את כל גופי. בנשיפה, אני מרגיע את כל גופי".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של הגוף או בתהליך ההתפוררות של הגוף, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה גוף", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בגוף שבגוף, נזירים".

 

(תנוחות ותנועות הגוף)

"בנוסף על כך, נזירים, כאשר המתרגל הולך, הוא מודע, "אני הולך". כאשר הוא עומד, הוא מודע, "אני עומד". כאשר הוא יושב, הוא מודע, "אני יושב". כאשר הוא שוכב, הוא מודע, "אני שוכב". בכל תנוחה בה גופו יימצא, הוא מודע לתנוחה של גופו".

 

"בנוסף, כאשר המתרגל הולך קדימה או אחורה, הוא בתשומת-לב להליכה קדימה או אחורה. כאשר הוא מסתכל מלפניו או מאחוריו, מתכופף או קם לעמידה, הוא בתשומת-לב לכל מעשיו. הוא בתשומת-לב ללבישת הגלימה או לנשיאת הקערה. כאשר הוא אוכל או שותה, לועס או טועם את המזון, הוא בתשומת-לב. בהפרשת צואה ובהשתנה, הוא בתשומת-לב. כאשר הוא הולך, עומד, יושב או שוכב, כאשר הוא נרדם או מתעורר, כאשר הוא שותק או מדבר, הוא מאיר את תשומת-ליבו על כל מעשיו".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של הגוף או בתהליך ההתפוררות של הגוף, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה גוף", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בגוף שבגוף, נזירים".


(אברי ומרכיבי הגוף)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל מתבונן בגופו שלו, מכפות הרגליים כלפי מעלה ומהשיער שבקודקוד הראש כלפי מטה, גוף שאסוף בתוך העור ומלא בכל הטומאות השייכות לגוף: "הנה שיער הראש, שיער הגוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, סחוסים, עצמות, מוח עצמות, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעי דק, מעי גס, צואה, מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן, דמעות, שמן, רוק, נזלת, נוזל המפרקים, שתן". 

 

"נזירים, דמיינו שק היכול להיפתח משני קצותיו והמכיל מגוון של דגן ותבואה - אורז מלא, אורז בר, שעועית, אפונה, חיטה, אורז לבן. כאשר מישהו בעל ראיה טובה פותח את השק, הוא סוקר אותו כך: "זה אורז מלא, זה אורז בר, זו שעועית, זו אפונה, זו חיטה, זה אורז לבן".

 

"ממש כך המתרגל עובר וסוקר את כל גופו, מכפות הרגליים ועד לשיער שבקודקוד הראש, גוף המוקף ועטוף בשכבה של עור ומלא בכל הטומאות השייכות לגוף: "הנה שיער הראש, שיער הגוף, ציפורניים, שיניים, עור, בשר, סחוסים, עצמות, מוח עצמות, כליות, לב, כבד, סרעפת, טחול, ריאות, מעי דק, מעי גס, צואה, מרה, ליחה, מוגלה, דם, זיעה, שומן, דמעות, שמן, רוק, נזלת, נוזל המפרקים, שתן".

 

"בנוסף, בכל תנוחה בה גופו יימצא, המתרגל עובר וסוקר את היסודות המרכיבים את הגוף: "בגוף זה קיימים יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש ויסוד האויר". כשם שקצב מיומן או שוליית קצבים, לאחר שהרג פרה, עשוי לשבת בצומת דרכים לחלק את הפרה להרבה חלקים, כך המתרגל עובר וסוקר את היסודות מהם מורכב גופו שלו עצמו: "הנה בגוף זה קיימים יסוד האדמה, יסוד המים, יסוד האש ויסוד האויר".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של הגוף או בתהליך ההתפוררות של הגוף, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה גוף", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בגוף שבגוף, נזירים".

 

 (תשעת השלבים של רקבון הגופה)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות ושוכבת שם במשך יום, יומיים או שלושה - נפוחה, כחולה ומעלה מוגלה, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".


"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות - מנוקרת על-ידי עורבים, אכולה על-ידי נצים, נשרים וצבועים, ושורצת רימה ותולעים, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. זהו רק שלד עם מעט בשר ודם הדבוקים אליו, והעצמות מוחזקות יחדיו  על-ידי הגידים והרצועות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. זהו רק שלד, אין עוד כל בשר הדבוק אליו, אבל הוא עדיין מוכתם במעט דם, והעצמות עדיין מוחזקות יחדיו על-ידי הגידים והרצועות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. זהו רק שלד, אין עוד כל בשר הדבוק אליו והוא אינו מוכתם בדם, אבל העצמות עדיין מוחזקות יחדיו על-ידי הגידים והרצועות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. כל מה שנשאר הוא אוסף עצמות המפוזרות כאן ושם. במקום אחד עצם של יד, ובמקום אחר עצם קרסול, עצם ירך, אגן, עמוד-שדרה, גולגולת, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. כל מה שנשאר הוא אוסף של עצמות מולבנות, בצבע צדפות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. היא שכבה שם כבר יותר משנה וכל מה שנשאר הוא אוסף של עצמות יבשות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".

 

"הוא מדמה את גופו שלו לגופה, והוא מדמיין אותה מושלכת אל המקום בו מושלכות הגופות. כל מה שנשאר הוא אבק העצמות הרקובות, והוא מתבונן, "גוף זה שלי הוא בעל אותה התכונה. הוא יבוא אל קיצו באותה הצורה. ממצב זה אין כל דרך להמנע".


"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף שבגוף: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בגוף מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של הגוף או בתהליך ההתפוררות של הגוף, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה גוף", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בגוף שבגוף, נזירים".

 

חלק ג' - התחושות

"ואיך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בתחושות שבתחושות?"

 

"כאשר המתרגל חש בתחושה נעימה, הוא מודע, "אני חש בתחושה נעימה". כאשר הוא חש בתחושה בלתי-נעימה, הוא מודע, "אני חש בתחושה בלתי-נעימה". כאשר הוא חש בתחושה שאינה נעימה ואינה בלתי-נעימה, הוא מודע, "אני חש בתחושת סרק".

 

"כאשר הוא חש בתחושה נעימה המבוססת בגוף, הוא מודע, "אני חש בתחושה נעימה המבוססת בגוף". כאשר הוא חש בתחושה נעימה המבוססת בנפש, הוא מודע, "אני חש בתחושה נעימה המבוססת בנפש".

 

"כאשר הוא חש בתחושה בלתי-נעימה המבוססת בגוף, הוא מודע, "אני חש בתחושה בלתי-נעימה המבוססת בגוף". כאשר הוא חש בתחושה בלתי-נעימה המבוססת בנפש, הוא מודע, "אני חש בתחושה בלתי-נעימה המבוססת בנפש".

 

"כאשר הוא חש בתחושת סרק המבוססת בגוף, הוא מודע, "אני חש בתחושת סרק המבוססת בגוף". כאשר הוא חש בתחושת סרק המבוססת בנפש, הוא מודע, "אני חש בתחושת סרק המבוססת בנפש".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בתחושות שבתחושות: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתחושות מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של התחושות או בתהליך ההתפוררות של התחושות, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה תחושה", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בתחושות שבתחושות, נזירים".


חלק ד' - הנפש

"ואיך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בנפש שבנפש?"

 

"כאשר יש בנפשו חמדנות ותשוקה, המתרגל מודע, "יש בנפשי חמדנות ותשוקה".

כאשר אין בנפשו חמדנות ותשוקה, הוא מודע, "אין בנפשי חמדנות ותשוקה".

 

"כאשר יש בנפשו כעס ושנאה, הוא מודע, "יש בנפשי כעס ושנאה".

כאשר אין בנפשו כעס ושנאה, הוא מודע, "אין בנפשי כעס ושנאה".

 

"כאשר יש בנפשו בורות ואשליה, הוא מודע, "יש בנפשי בורות ואשליה".

כאשר אין בנפשו בורות ואשליה, הוא מודע, "אין בנפשי בורות ואשליה".

 

"כאשר נפשו מקובצת ואסופה, הוא מודע, "נפשי מקובצת ואסופה".

כאשר נפשו מבולבלת ופזורה, הוא מודע, "נפשי מבולבלת ופזורה".

 

"כאשר נפשו פתוחה ורחבה, הוא מודע, "נפשי פתוחה ורחבה".

כאשר נפשו מוגבלת וצרה, הוא מודע, "נפשי מוגבלת וצרה".

 

"כאשר נפשו טהורה ונעלה, הוא מודע, "נפשי טהורה ונעלה".

כאשר נפשו אינה טהורה ונעלה, הוא מודע, "נפשי אינה טהורה ונעלה".

 

"כאשר נפשו מבוססת ובהירה, הוא מודע, "נפשי מבוססת ובהירה".

כאשר נפשו אינה מבוססת ובהירה, הוא מודע, "נפשי אינה מבוססת ובהירה".

 

"כאשר נפשו משוחררת וחופשיה, הוא מודע, "נפשי משוחררת וחופשיה".

כאשר נפשו אינה משוחררת וחופשיה, הוא מודע, "נפשי אינה משוחררת וחופשיה".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות בנפש שבנפש: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של הנפש או בתהליך ההתפוררות של הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות בנפש שבנפש, נזירים".


חלק ה' - מושאי הנפש

"ואיך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש?"

 

(חמשת המכשולים)

"ראשית כל, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמשת המכשולים. ואיך הוא מתבונן במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמשת המכשולים?"

 

"כאשר יש בו תשוקת-חושים, הוא מודע, "יש בי תשוקת-חושים". כאשר אין בו תשוקת-חושים, הוא מודע, "אין בי תשוקת-חושים". כאשר תשוקת-חושים מתחילה להתגלות, הוא ער לכך. כאשר תשוקת-חושים שכבר התגלתה - נשמטת, הוא ער לכך. כאשר תשוקת-חושים שכבר נשמטה לא תשוב להתגלות עוד בעתיד, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו כעס, הוא מודע, "יש בי כעס". כאשר אין בו כעס, הוא מודע, "אין בי כעס". כאשר כעס מתחיל להתגלות, הוא ער לכך. כאשר כעס שכבר התגלה - נשמט, הוא ער לכך. כאשר כעס שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו שעמום ונמנום, הוא מודע, "יש בי שעמום ונמנום". כאשר אין בו שעמום ונמנום, הוא מודע, "אין בי שעמום ונמנום". כאשר שעמום ונמנום מתחילים להתגלות, הוא ער לכך. כאשר שעמום ונמנום שכבר התגלו - נשמטו, הוא ער לכך. כאשר שעמום ונמנום שכבר נשמטו לא ישובו להתגלות עוד בעתיד, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו חרדה וחרטה, הוא מודע, "יש בי חרדה וחרטה". כאשר אין בו חרדה וחרטה, הוא מודע, "אין בי חרדה וחרטה". כאשר חרדה וחרטה מתחילות להתגלות, הוא ער לכך. כאשר חרדה וחרטה שכבר התגלו - נשמטות, הוא ער לכך. כאשר חרדה וחרטה שכבר נשמטו לא ישובו להתגלות עוד בעתיד, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו ספקות, הוא מודע, "יש בי ספקות". כאשר אין בו ספקות, הוא מודע, "אין בי ספקות". כאשר ספקות מתחילים להתגלות, הוא ער לכך. כאשר ספקות שכבר התגלו - נשמטים, הוא ער לכך. כאשר ספקות שכבר נשמטו לא ישובו להתגלות עוד בעתיד, הוא ער לכך".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמשת המכשולים: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של מושאי הנפש או בתהליך ההתפוררות של מושאי הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה מושא של נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמשת המכשולים, נזירים".


(חמש הסקנדהות)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמש הסקנדהות. ואיך הוא מתבונן במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמש הסקנדהות?"

 

"הוא מתבונן כך:

 

"כך היא הצורה, כך היא ההתגלות של הצורה, כך היא ההעלמות של הצורה.

כך היא התחושה, כך היא ההתגלות של התחושה, כך היא ההעלמות של התחושה.

כך היא התפיסה, כך היא ההתגלות של התפיסה, כך היא ההעלמות של התפיסה.

כך היא התצורה, כך היא ההתגלות של התצורה, כך היא ההעלמות של התצורה.

כך היא ההכרה, כך היא ההתגלות של ההכרה, כך היא ההעלמות של ההכרה".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמש הסקנדהות: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של מושאי הנפש או בתהליך ההתפוררות של מושאי הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה מושא של נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לחמש הסקנדהות, נזירים".

 

 (ששת החושים)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לששת אברי החושים ולששת מושאי החושים. ואיך הוא מתבונן במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לששת אברי החושים ולששת מושאי החושים?"

 

"הוא ער לעיניים, הוא ער לצורות, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".

 

"הוא ער לאוזניים, הוא ער לקולות, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".

 

"הוא ער לאף, הוא ער לריחות, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".


"הוא ער ללשון, הוא ער לטעמים, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".

 

"הוא ער לגוף, הוא ער למגעים, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".

 

"הוא ער לנפש, הוא ער למושאי הנפש, והוא ער לסבכים הפנימיים שמתגלים כתלות בשני דברים אלו. הוא ער להתגלות של סבך פנימי חדש, הוא ער לשמיטה של סבך פנימי שכבר התגלה, והוא ער כאשר סבך פנימי שכבר נשמט לא ישוב להתגלות עוד בעתיד".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לששת אברי החושים ולששת מושאי החושים: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של מושאי הנפש או בתהליך ההתפוררות של מושאי הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה מושא של נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לששת אברי החושים ולששת מושאי החושים, נזירים".

 

(שבעת גורמי ההארה)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לשבעת גורמי ההארה. ואיך הוא מתבונן במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לשבעת גורמי ההארה?"

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'תשומת-לב', הוא מודע, "יש בי תשומת-לב". כאשר אין בו תשומת-לב, הוא מודע, "אין בי תשומת-לב". כאשר תשומת-לב שטרם התגלתה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר תשומת-לב שכבר התגלתה - מפותחת ושלמה, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'חקר הדברים', הוא מודע, "יש בי חקר הדברים". כאשר אין בו חקר הדברים, הוא מודע, "אין בי חקר הדברים". כאשר חקר הדברים שטרם התגלה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר חקר הדברים שכבר התגלה - מפותח ושלם, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'חריצות', הוא מודע, "יש בי חריצות". כאשר אין בו חריצות, הוא מודע, "אין בי חריצות". כאשר חריצות שטרם התגלתה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר חריצות שכבר התגלתה - מפותחת ושלמה, הוא ער לכך".


"כאשר יש בו גורם ההארה 'שמחה', הוא מודע, "יש בי שמחה". כאשר אין בו שמחה, הוא מודע, "אין בי שמחה". כאשר שמחה שטרם התגלתה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר שמחה שכבר התגלתה - מפותחת ושלמה, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'נינוחות', הוא מודע, "יש בי נינוחות". כאשר אין בו נינוחות, הוא מודע, "אין בי נינוחות". כאשר נינוחות שטרם התגלתה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר נינוחות שכבר התגלתה - מפותחת ושלמה, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'ריכוז', הוא מודע, "יש בי ריכוז". כאשר אין בו ריכוז, הוא מודע, "אין בי ריכוז". כאשר ריכוז שטרם התגלה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר ריכוז שכבר התגלה - מפותח ושלם, הוא ער לכך".

 

"כאשר יש בו גורם ההארה 'שוויון-לב', הוא מודע, "יש בי שוויון-לב". כאשר אין בו שוויון-לב, הוא מודע, "אין בי שוויון-לב". כאשר שוויון-לב שטרם התגלה - מתגלה, הוא ער לכך, וכאשר שוויון-לב שכבר התגלה - מפותח ושלם, הוא ער לכך".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לשבעת גורמי ההארה: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של מושאי הנפש או בתהליך ההתפוררות של מושאי הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה מושא של נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לשבעת גורמי ההארה, נזירים".

 

 (ארבע האמיתות הנעלות)

"בנוסף על כך, נזירים, המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לארבע האמיתות הנעלות. ואיך הוא מתבונן במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לארבע האמיתות הנעלות?"

 

"כאשר הסבל מתגלה, הוא מודע, "זהו סבל".

כאשר הסיבה לסבל מתגלה, הוא מודע, "זוהי הסיבה לסבל".

כאשר סופו של הסבל מתגלה, הוא מודע, "זהו סופו של הסבל".

כאשר הדרך המובילה אל סופו של הסבל מתגלה, הוא מודע, "זוהי הדרך המובילה אל סופו של הסבל".

 

"זוהי הדרך בה המתרגל שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לארבע האמיתות הנעלות: הוא שוכן מבוסס בהתבוננות במושאי הנפש מבפנים או מבחוץ, או גם מבפנים וגם מבחוץ; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות בתהליך ההתהוות של מושאי הנפש או בתהליך ההתפוררות של מושאי הנפש, או גם בתהליך ההתהוות וגם בתהליך ההתפוררות; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, ער לעובדה, "יש פה מושא של נפש", עד שמתגלות תשומת-לב והבנה; הוא שוכן מבוסס בהתבוננות, חופשי, ואינו לכוד בכל שיקול של העולם. זוהי הדרך לתרגל התבוננות במושאי הנפש שבמושאי הנפש בנוגע לארבע האמיתות הנעלות, נזירים".


חלק ו' - הבנה נעלה

"נזירים, כל מי שמתרגל את ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב במשך שבע שנים יכול לצפות לאחד משני הפירות: ההבנה הנעלה ביותר, בחיים אלו ממש כאן ועכשיו, או אם נשאר שמץ של חסרון וחולשה הוא ישיג את הפרי של 'אין חזרה'".

 

"לא רק שבע שנים, נזירים, כל מי שמתרגל את ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב אפילו במשך שש, חמש, ארבע, שלוש שנים, שנתיים או שנה אחת, יכול לצפות לאחד משני הפירות: ההבנה הנעלה ביותר, בחיים אלו ממש כאן ועכשיו, או אם נשאר שמץ של חסרון וחולשה הוא ישיג את הפרי של 'אין חזרה'".

 

"לא רק שנה אחת, נזירים, כל מי שמתרגל את ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב אפילו במשך שבעה, שישה, חמישה, ארבעה, שלושה חודשים, חודשיים, חודש אחד או שבועיים, יכול לצפות לאחד משני הפירות: ההבנה הנעלה ביותר, בחיים אלו ממש כאן ועכשיו, או אם נשאר שמץ של חסרון וחולשה הוא ישיג את הפרי של 'אין חזרה'".

 

"לא רק שבועיים, נזירים, כל מי שמתרגל את ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב אפילו במשך שבעה ימים יכול לצפות לאחד משני הפירות: ההבנה הנעלה ביותר, בחיים אלו ממש כאן ועכשיו, או אם נשאר שמץ של חסרון וחולשה הוא ישיג את הפרי של 'אין חזרה'".

 

"ולכן נאמר שדרך זו, הדרך של ארבעת הבסיסים של תשומת-הלב, היא הדרך הנפלאה שעוזרת לחיים כולם להגשים טהרה, לעבור אל מעבר לצער ויגון, לשים קץ לכאב וחרדה, לנוע בנתיב הנכון ולהגשים נירוואנא".

 

כך לימד הבודהא, והנזירים חשו שמחה לשמע תורתו. הם קיבלו אותה בלב שלם, והתחילו לתרגלה וליישמה.

 

Satipatthana Sutta, Majjhima Nikaya 10

(the Discourse on the Four Establishments of Mindfulness)