הדרשה על אבן-בוחן ואמת-מידה

הדרשה על אבן-בוחן ואמת-מידה

 

חלק א' - קבלת הדרכה

פעם שמעתי מילים אלו של הבודהא כאשר הוא שהה עם שבט הבהאגא בסומסומאראגירי, בגן הצבאים שבחורש בהאסאקאלא. יום אחד הנזיר הנכבד מאהאמודגאליאיאנא פנה אל הנזירים, "חברים", והנזירים ענו, "כן, חבר". הנזיר הנכבד מאהאמודגאליאיאנא אמר:

 

(התכונות המקשות על קבלת הדרכה)

"חברי, ייתכן ונזיר יאמר לחבריו הנזירים: "אנא דברו איתי, נזירים נכבדים. אנא הדריכו אותי, נזירים נכבדים". אבל אם קשה לדבר עם אותו הנזיר, ואם הוא ניחן בתכונות המקשות על הדרכתו - הוא חסר סבלנות, חסר סובלנות, והוא אינו יודע לקבל ביקורת בונה, עצה והדרכה, אזי חבריו לתרגול ולדרך ההתנהגות הנעלה יחשבו, "אין לדבר איתו, אין להדריך אותו, ואין לתת בו אמון".

 

"מה הן התכונות המקשות על חבריו לפנות ולגשת אליו?"

 

"חברי, כאשר לנזיר יש תשוקות מוטעות והוא נשלט על-ידי תשוקות מוטעות, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"בנוסף, כאשר נזיר משבח את עצמו ובז לאחרים, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר כועס בקלות והוא נשלט על-ידי כעס, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר כועס ועקב כעסו הוא נוטר טינה, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר כועס ועקב כעסו הוא רוטן ומתלונן, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר כועס ועקב כעסו הוא פוגע ומעליב, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר מגיב בחריפות לדברי חברו המדריך אותו, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר עונה בזלזול לחברו המדריך אותו, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".


"כאשר נזיר מוכיח ומבקר את חברו המדריך אותו, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר מתחמק מביקורתו של חברו המדריך אותו על-ידי תירוצים ושאלות, שינוי נושא השיחה, או גילוי רוגז, זעף ומרירות, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו מצליח להסביר את התנהגותו לחברו המדריך אותו, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר הוא עוין ושתלטן, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר הוא קנאי וחמדן, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר הוא צבוע וקנטרן, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר הוא יהיר ועקשן, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר נצמד להשקפתו שלו, אוחז בה בחוזקה ומתקשה בשמיטתה, זו תכונה המקשה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"אלה הן, חברי, התכונות המקשות על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

(התכונות המקלות על קבלת הדרכה)

"חברי, ייתכן ונזיר לא יאמר לחבריו הנזירים: "אנא דברו איתי, נזירים נכבדים. אנא הדריכו אותי, נזירים נכבדים". אבל אם קל לדבר עם אותו הנזיר, ואם הוא ניחן בתכונות המקלות על הדרכתו - הוא בעל סבלנות, בעל סובלנות, והוא יודע לקבל ביקורת בונה, עצה והדרכה, אזי חבריו לתרגול ולדרך ההתנהגות הנעלה יחשבו, "יש לדבר איתו, יש להדריך אותו, ויש לתת בו אמון".

 

"מה הן התכונות המקלות על חבריו לפנות ולגשת אליו?"

 

"חברי, כאשר לנזיר אין תשוקות מוטעות והוא אינו נשלט על-ידי תשוקות מוטעות, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"בנוסף, כאשר נזיר אינו משבח את עצמו ואינו בז לאחרים, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו כועס והוא אינו נשלט על-ידי כעס, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".


"כאשר נזיר אינו כועס ואינו נוטר טינה, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו כועס ואינו רוטן ומתלונן, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו כועס ואינו פוגע ומעליב, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו מגיב בחריפות לדברי חברו המדריך אותו, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו עונה בזלזול לחברו המדריך אותו, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו מוכיח ומבקר את חברו המדריך אותו, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו מתחמק מביקורתו של חברו המדריך אותו על-ידי תירוצים ושאלות, שינוי נושא השיחה, או גילוי רוגז, זעף ומרירות, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר מצליח להסביר את התנהגותו לחברו המדריך אותו, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו עוין ושתלטן, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו קנאי וחמדן, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו צבוע וקנטרן, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו יהיר ועקשן, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"כאשר נזיר אינו נצמד להשקפתו שלו, אינו אוחז בה בחוזקה ואינו מתקשה בשמיטתה, זו תכונה המקלה על חבריו לפנות ולגשת אליו".

 

"אלה הן, חברי, התכונות המקלות על חבריו לפנות ולגשת אליו".


חלק ב' - הסקת מסקנה והחלטה נחושה

"חברי, כל נזיר צריך לאמוד ולבחון את מצבו שלו ולהסיק את המסקנה, על-ידי שיקול מצבם של אחרים בדרך הבאה:  "כאשר למישהו יש תשוקות מוטעות והוא נשלט על-ידי תשוקות מוטעות, קשה לי לפנות ולגשת אליו. לפיכך, כאשר לי יש תשוקות מוטעות ואני נשלט על-ידי תשוקות מוטעות, לאחרים קשה לפנות ולגשת אלי". וכאשר הנזיר רואה זאת בבהירות, הוא מחליט בנחישות:

 

"מי ייתן ולא יהיו לי תשוקות מוטעות, מי ייתן ותשוקות מוטעות לא ישלטו בי".

 

"חברי, כל נזיר צריך לאמוד ולבחון את מצבו שלו ולהסיק את המסקנה, על-ידי שיקול מצבם של אחרים גם במקרים נוספים. וכאשר הנזיר רואה את הדברים בבהירות, הוא מחליט בנחישות:

 

"מי ייתן ולא אשבח את עצמי, מי ייתן ולא אבוז לאחרים".

 

"מי ייתן ולא אכעס, מי ייתן וכעס לא ישלוט בי".

 

"מי ייתן ולא אכעס, מי ייתן ומתוך כעס לא אטור טינה".

 

"מי ייתן ולא אכעס, מי ייתן ומתוך כעס לא ארטון ואתלונן".

 

"מי ייתן ולא אכעס, מי ייתן ומתוך כעס לא אפגע ואעליב".

 

"מי ייתן ולא אגיב בחריפות לדברי חברי המדריך אותי".

 

"מי ייתן ולא אענה בזלזול לחברי המדריך אותי".

 

"מי ייתן ולא אוכיח ואבקר את חברי המדריך אותי".

 

"מי ייתן ולא אתחמק מביקורתו של חברי המדריך אותי על-ידי תירוצים ושאלות, שינוי נושא השיחה, או גילוי רוגז, זעף ומרירות".

 

"מי ייתן ואצליח להסביר את התנהגותי לחברי המדריך אותי".

 

"מי ייתן ולא אהיה עוין ושתלטן".

 

"מי ייתן ולא אהיה קנאי וחמדן".

 

"מי ייתן ולא אהיה צבוע וקנטרן".

 

"מי ייתן ולא אהיה יהיר ועקשן".

 

"מי ייתן ולא אצמד להשקפתי שלי, לא אוחז בה בחוזקה ולא אתקשה בשמיטתה".


חלק ג' - התבוננות ותרגול בחריצות

"חברי, זו הדרך בה נזיר צריך להתבונן בעצמו:

 

"האם יש לי תשוקות מוטעות, והאם אני נשלט על-ידי תשוקות מוטעות?"

 

"אם, כאשר נזיר מתבונן בעצמו בדרך זו הוא מודע, "ברגע זה יש לי תשוקות מוטעות ואני נשלט על-ידי תשוקות מוטעות", אזי הוא צריך לתרגל בחריצות כדי לשמוט את תצורות הנפש השליליות והמזיקות האלו. אם, כאשר נזיר מתבונן בעצמו בדרך זו הוא מודע, "ברגע זה אין לי תשוקות מוטעות ואינני נשלט על-ידי תשוקות מוטעות", אזי הוא יכול לשכון באושר ובשמחה, ולתרגל בחריצות כדי להזין ולטפח את תצורות הנפש החיוביות והמועילות האלו".

 

"חברי, בדרך זו נזיר צריך להתבונן בעצמו גם במקרים נוספים:

 

"האם אני משבח את עצמי ובז לאחרים?"

 

"האם אני כועס בקלות ונשלט על-ידי כעס?"

 

"האם אני כועס ועקב כעסי אני נוטר טינה?"

 

"האם אני כועס ועקב כעסי אני רוטן ומתלונן?"

 

"האם אני כועס ועקב כעסי אני פוגע ומעליב?"

 

"האם אני מגיב בחריפות לדברי חברי המדריך אותי?"

 

"האם אני עונה בזלזול לחברי המדריך אותי?"

 

"האם אני מוכיח ומבקר את חברי המדריך אותי?"

 

"האם אני מתחמק מביקורתו של חברי המדריך אותי על-ידי תירוצים ושאלות,  שינוי נושא השיחה, או גילוי רוגז, זעף ומרירות?"

 

"האם אני מצליח להסביר את התנהגותי לחברי המדריך אותי?"

 

"האם אני עוין ושתלטן?"

 

"האם אני קנאי וחמדן?"

 

"האם אני צבוע וקנטרן?"


"האם אני יהיר ועקשן?"

 

"האם אני נצמד להשקפתי שלי, אוחז בה בחוזקה ומתקשה בשמיטתה?"

 

"חברי, אם כאשר נזיר מתבונן בעצמו בדרך זו הוא רואה ברורות שהוא טרם שמט את כל תצורות הנפש השליליות והמזיקות האלו, אזי הוא צריך לתרגל בחריצות כדי לשמוט את כולן. אם כאשר הוא מתבונן בעצמו בדרך זו הוא רואה ברורות שהוא כבר שמט את כל תצורות הנפש השליליות והמזיקות האלו, אזי הוא יכול לשכון באושר ובשמחה, ולתרגל בחריצות כדי להזין ולטפח את תצורות הנפש החיוביות והמועילות האלו".

 

"ממש כשם שצעיר או צעירה הנהנים מטיפוח יופיים מתבוננים בפניהם במראה או בקערה של מים צלולים. אם הם רואים כתם או פגם על פניהם הם ינסו לנקותם, ואם הם אינם רואים כתם או פגם על פניהם הם יחשבו לעצמם, "כמה טוב - פני נקיים".

 

"כך, חברי, כאשר נזיר מתבונן בעצמו ורואה ברורות שהוא טרם שמט את כל תצורות הנפש השליליות והמזיקות האלו, הוא צריך לתרגל בחריצות כדי לשמוט את כולן. וכאשר נזיר מתבונן בעצמו ורואה ברורות שהוא כבר שמט את כל תצורות הנפש השליליות והמזיקות האלו, הוא יכול לשכון באושר ובשמחה ולתרגל בחריצות כדי להזין ולטפח את תצורות הנפש החיוביות והמועילות האלו".

 

כך לימד הנזיר הנכבד מאהאמודגאליאיאנא, והנזירים שמחו לקבל את תורתו. הם נתנו בה את אמונם ותרגלו אותה.

 

Anumana Sutta, Majjhima Nikaya 15

 (the Discourse on Measuring and Reflecting