הדרשה על ארבעת המזונות

הדרשה על ארבעת המזונות

 

פעם שמעתי מילים אלו של הבודהא כאשר הוא שהה בשראבאסטי. הבודהא אמר, "נזירים, ישנם ארבעה סוגים של מזון המקיימים את החיים כולם והמאפשרים את התהוותם. מה הם ארבעת המזונות?"

 

"ראשית, ישנו המזון שאנו צורכים דרך הפה. זהו מזון אכיל, שיכול להיות גס או עדין. שנית, ישנו המזון של רשמי החושים. שלישית, ישנו המזון של הרצון, או השאיפה. רביעית, ישנו המזון של ההכרה".

 

"נזירים, איך נתאר מזון אכיל?"

 

"נניח שזוג הורים, יחד עם בנם יחידם היקר מאוד לליבם, יוצאים למסע לחציית המדבר עם כמות מועטה של מצרכי מזון והספקה. במסעם הם מסיימים את מעט המצרכים שלקחו עימם, והם תשושים לגמרי מרעב. נראה שהם לא ישלימו את מסעם לחציית המדבר בעודם בחיים. כך שהם מגיעים למסקנה הבאה: "מעט המזון שהיה לנו אזל לגמרי, ומסענו המפרך עדיין לא בא אל קיצו. למה לא נהרוג את בננו יחידנו היקר כל-כך לליבנו, וכאשר הבשר יתייבש נוכל להמליח אותו ולאוכלו? כך יהיה בכוחנו להשלים את מסענו לחציית המדבר, ולא נמות כולנו".

 

"וכך היה, נזירים: ההורים הרגו את בנם יחידם היקר כל-כך לליבם. הם ייבשו את הבשר, המליחו ואכלו אותו, וכך הם הצליחו להשלים את מסעם לחציית המדבר. אבל בעודם אוכלים את בשרו של בנם, הם היכו על חזם וזעקו, "היכן הוא בננו יחידנו היקר כל-כך לליבנו? היכן הוא בננו יחידנו היקר כל-כך לליבנו?"

 

"מה אתם חושבים, נזירים? האם הם אכלו מזון זה לשם שעשוע או הנאה? האם הם אכלו מזון זה כמצרך מותרות, כדי לפנק או לענג את עצמם? האם הם אכלו מזון זה כדי לברוח מעצמם?"

 

"לא, המכובד בעולם".

 

"האם הם אכלו את המזון כדי שיתמוך בהם במסעם לחציית המדבר?"

 

"כן, המכובד בעולם".

 

"זוהי הדרך, נזירים, בה אני מציע שתתייחסו למזון אכיל".

 

"נזירים, כאשר אתם מגיעים להבנה נכונה בנוגע למזון אותו אתם אוכלים, אתם מגיעים להבנה נכונה גם בנוגע לחמשת הסוגים של תשוקות-החושים. כאשר המתרגלים הנעלים מגיעים להבנה נכונה בנוגע לחמשת הסוגים של תשוקות-החושים, לא יתגלו עוד בליבם הסבכים הפנימיים הכובלים אותם והמובילים אותם ללידה בעולם התשוקה".


"נזירים, איך נתאר את המזון של רשמי החושים?"

 

"נניח שפרה איבדה את רובו של עורה. כאשר הפרה נשענת על עץ או על קיר עשוי אדמה, כל הרמשים והחיים האחרים השוכנים בקליפת העץ או בקיר האדמה באים, אוכלים מבשרה של הפרה ומוצצים את דמה. כאשר הפרה נכנסת למי הנהר, אגם או ברכה, כל העלוקות והחיים האחרים השוכנים במים באים, אוכלים מבשרה של הפרה ומוצצים את דמה. כאשר הפרה נחשפת לאויר כל החרקים והחיים האחרים השוכנים באויר באים, אוכלים מבשרה של הפרה ומוצצים את דמה".

 

"זוהי הדרך, נזירים, בה אני מציע שתתייחסו למזון של רשמי החושים".

 

"נזירים, כאשר אתם מגיעים להבנה נכונה בנוגע למזון של רשמי החושים, אתם מגיעים להבנה נכונה גם בנוגע לשלושת הסוגים של התחושות. כאשר המתרגלים הנעלים מגיעים להבנה נכונה בנוגע לשלושת הסוגים של התחושות, הם יודעים שאין דבר נעלה יותר לעשות".

 

"נזירים, איך נתאר את המזון של הרצון?"

 

"נניח שמישהו עומד בסמוך לבור עמוק, מלא בגחלים בוערות. הבור עמוק כגובהו של אדם, והוא מלא בגחלים לוחשות ולוהטות. אותו אדם משתוקק לחיות, לעולם הוא אינו רוצה למות. הוא שואף לאושר, ולעולם הוא אינו רוצה לסבול. נניח ששני אנשים חזקים אוחזים בזרועותיו וסוחבים אותו אל בור הגחלים הבוערות. באותו הזמן כל רצונו, כל כוונתו וכל שאיפתו הם להיות רחוק מהבור. הוא יודע היטב שאם הוא ייפול אל בור הגחלים הבוערות זה יהיה סופו, זה יוביל רק למוות ולכאב".

 

"זוהי הדרך, נזירים, בה אני מציע שתתייחסו למזון של הרצון".

 

"נזירים, כאשר אתם מגיעים להבנה נכונה בנוגע למזון של הרצון, אתם מגיעים להבנה נכונה גם בנוגע לשלושת הסוגים של התשוקות. כאשר המתרגלים הנעלים מגיעים להבנה נכונה בנוגע לשלושת הסוגים של התשוקות, הם יודעים שאין דבר נעלה יותר לעשות".

 

"נזירים, איך נתאר את המזון של ההכרה?"

 

"נניח שמישהו אשם בפשיעה חמורה. הוא נאסר ומובל לחצר המלוכה. העם אומר, "אדם זה אשם בפשיעה מאוד חמורה. הוד מלכותו רשאי להעניש אותו".

 

"המלך ענה, "קחו אותו בבוקר החוצה אל החצר, דקרו אותו ונעצו בו מאה סכינים". הם לוקחים אותו בבוקר החוצה אל החצר, דוקרים אותו ונועצים בו מאה סכינים".


"בצהריים המלך שואל, "מה מצבו של אותו האדם?"

 

"הוד מלכותו, הוא עדיין בחיים".

 

"קחו אותו בצהריים החוצה אל החצר, דקרו אותו ונעצו בו מאה סכינים". הם לוקחים אותו בצהריים החוצה אל החצר, דוקרים אותו ונועצים בו מאה סכינים".

 

"בערב המלך שואל, "מה מצבו של אותו האדם?"

 

"הוד מלכותו, הוא עדיין בחיים".

 

"קחו אותו בערב החוצה אל החצר, דקרו אותו ונעצו בו מאה סכינים". הם לוקחים אותו בערב החוצה אל החצר, דוקרים אותו ונועצים בו מאה סכינים".

 

"מה אתם חושבים, נזירים? האם אדם זה, ששלוש פעמים באותו היום - בבוקר, בצהריים ובערב - דקרו אותו ונעצו בו מאה סכינים, יסבול סבל רב וייסורים מרובים?"

 

"המכובד בעולם, כל מי שדוקרים אותו ונועצים בו מאה סכינים אפילו פעם אחת, כבר יסבול סבל רב וייסורים מרובים. כל שכן, מי שדוקרים אותו ונועצים בו מאה סכינים שלוש פעמים באותו היום - בבוקר, בצהריים ובערב".

 

"זוהי הדרך, נזירים, בה אני מציע שתתייחסו למזון של ההכרה".

 

"נזירים, כאשר אתם מגיעים להבנה נכונה בנוגע למזון של ההכרה, אתם מגיעים להבנה נכונה גם בנוגע לשם וצורה. כאשר המתרגלים הנעלים מגיעים להבנה נכונה בנוגע לשם וצורה, הם יודעים שאין דבר נעלה יותר לעשות".

 

"נזירים, אלה הם ארבעת הסוגים של המזון המקיימים את החיים כולם והמאפשרים את התהוותם".

 

כך לימד הבודהא, והנזירים שמחו לתרגל וליישם את תורתו.

 

Puttamamsa Sutta, Samyutta Nikaya 2, 97

(the Discourse on the Flesh of the Son)