עם שאלות אודות: מה המקום של ה"אני", עם השם והסיפור המסוים של כל אדם, במדיטציה הלא-דואלית? מהי דואליות, תפיסה וחשיבה דואלית, ולמה המדיטציה נקראת "לא-דואלית"? – האם יש התבוננות שלא מסתמכת על עמדת העד, היא עמדה חיצונית לשדה ההתבוננות? והאם אפשר פשוט להיות ביחד עם המחשבות – להניח להן להיות בלי להיסחף אחריהן ובלי להתנגד להן, בלי להגיב במחשבה נוספת על כל המחשבות הקודמות?

עם שאלות אודות: מה המקום של הבחירות וההעדפות הרגילות שלנו, בחיים הממשיים בלב המצב האנושי, כאשר אנחנו מתבוננים ללא בחירה? מה בין אהבה לבין רצון טוב, ומהו החופש לאהוב את החיים? – מהו החופש לחיות ללא התנגדות לחיים? – מהי גישה לא-תגובתית לחיים? מהו חופש מזמן, חופש מתשוקה, חופש מפחד וממחשבה, חופש מהסיפור של "אני"? – מה בין חופש לבין הקלה? – האם יש חופש שאינו סיפור, והאם חופש שכזה אפשרי עבורנו כבני-אדם ממש ברגע הזה?

עם שאלות אודות: מהי ככוּת? – האם זו בעצם המדיטציה הלא-דואלית? מה בין אי-עשייה, היא איכות של הוויה קשובה בלב העשייה, לבין העשיות היומיומיות הרגילות? מה בין מדיטציה רגילה בה אנחנו רוכשים מיומנות, מתאמנים ומתרגלים וצוברים תוצאות רצויות, לבין התבוננות שלמה ללא הסתמכות על שימוש באמצעים וללא בחירה במטרה, היא מדיטציה לא-דואלית בה אנחנו מניחים לדברים, גם למחשבות ולתשוקות, פשוט להיות?

עם שאלות אודות: מה בין מדיטציה שבאה להכין אותנו לקראת המוות, לבין התבוננות נכוחה במצב גוף-נפש בלב החיים? מה המקום של מדיטציה שבאה להרגיע אותנו, כמו התמקדות בנשימה, במדיטציה הלא-דואלית? האם זה לא מעיק להיות כל הזמן כאן ועכשיו ערים לאור השאלה? במדיטציה לא-דואלית מטילים ספק בכל הדברים, מציבים כל דבר בסימן שאלה, אבל במדיטציה רגילה מתייחסים להעלאת ספקות כמכשלה או הפרעה – האומנם? האם מדיטציה לא-דואלית באמת מתאימה לכל אדם בכל מצב או רק לבעלי ניסיון, מודטים מתקדמים? ומה בין נירוואנה, הארה, לבין התעוררות לחיים בכל רגע מחדש ברגע הזה?