On Aloneness And Choice
All existence is choice; only in aloneness there is no choice. Choice, in every form, is conflict. Contradiction is inevitable in choice; this contradiction, inner and outer breeds confusion and misery. To escape from this misery, gods, beliefs, nationalism, commitment to various patterns of activities become compulsive necessities. Having escaped, they become all important and escape is the way of illusion; then fear and anxiety set in. Despair and sorrow is the way of choice and there is no end to pain. Choice, selection, must always exist as long as there is the chooser, the accumulated memory of pain and pleasure, and every experience of choice only strengthens memory whose response becomes thought and feeling. Memory has only a partial significance, to respond mechanically; this response is choice. There is no freedom in choice. You choose according to the background you have been brought up in, according to your social, economic, religious conditioning. Choice invariably strengthens this conditioning; there is no escape from this conditioning, it only breeds more suffering.
Choice is always breeding misery. Watch it and you will see it, lurking, demanding, insisting and begging, and before you know where you are you are caught in its net of inescapable duties, responsibilities and despairs. Watch it and you will be aware of the fact. Be aware of the fact; you cannot change the fact; you may cover it up, run away from it, but you cannot change it. It is there. If you will let it alone, not interfering with it with your opinions and hopes, fears and despairs, with your calculated and cunning judgements, it will flower and show all its intricacies, its subtle ways and there are many, its seeming importance and ethics, its hidden motives and fancies. If you will leave the fact alone, it will show you all these and more. But you must be choicelessly aware of it, walking softly. Then you will see that choice, having flowered, dies and there is freedom, not that you are free but there is freedom. You are the maker of choice; you have ceased to make choice. There is nothing to choose. Out of this choiceless state there flowers aloneness. Its death is never ending. It is always flowering and it is always new. Dying to the known is to be alone. All choice is in the field of the known; action in this field always breeds sorrow. There is the ending of sorrow in aloneness.
על לְבַדִיוּת ובחירה
קרישנמורטי / תרגום: מאיר זוהר
הקיום כולו הינו בחירה; רק בלְבַדִיוּת (aloneness) אין בחירה. בחירה, בכל צורה, היא עימות. סתירה הינה בלתי נמנעת בבחירה; סתירה זו, פנימית וחיצונית, מולידה בלבול ואומללות. כדי לברוח מאומללות זו, אלים, אמונות, לְאוּמִיוּת, מחויבות לתבניות שונות של פעילות הופכים להיות כורח כפייתי. לאחר הבריחה, הם נהיים חשובים עד מאוד ובריחה היא הדרך של האשליה; אז פחד וחרדה מופיעים ומתפתחים. ייאוש וצער הם הדרך של הבחירה ואין קץ לכאב. בחירה, ברירה, חייבת תמיד להתקיים כל עוד ישנו הבוחר, הזיכרון המצטבר של כאב והנאה, וכל חוויה של בחירה רק מחזקת את הזיכרון שתגובתו הופכת להיות מחשבה והרגשה. לזיכרון יש רק משמעות חלקית, להגיב באופן מכאני; התגובה הזו היא בחירה. אין חופש בבחירה. אתה בוחר בהתאם לרקע בו חונכת, בהתאם להתניה החברתית, הכלכלית, הדתית שלך. בחירה, באורח קבע, מחזקת התניה זו; אין מנוס מהתניה זו, היא רק מולידה סבל נוסף.
בחירה תמיד מולידה אומללות. התבונן בה ותראה אותה, אורבת, דורשת, מתעקשת ומתחננת, ולפני שתדע היכן אתה אתה לכוד ברשתה, רשת של חובות, אחריויות וייאושים שאין מהם מנוס. התבונן בה ותהיה ער לעובדה. היה ער לעובדה; אינך יכול לשנות את העובדה; אתה יכול לכסות אותה, לברוח ממנה, אבל אינך יכול לשנותה. היא שם. אם תניחה לה לבדה, בלי להפריע לה עם דעותיך ותקוותיך, פחדיך וייאושיך, עם שיפוטיך המחושבים והערמומיים, היא תפרח ותגלה את כל מורכבויותיה, את דרכיה המתוחכמות והחמקמקות ויש רבות, את חשיבותה לכאורה והאתיקה המדומה שלה, את מניעיה וחשקיה החבויים. אם תניח לעובדה לבדה, היא תגלה לך את כל אלה ועוד. אבל עליך להיות ער לה ללא בחירה, מהלך ברכּוּת. אז תראה שבחירה, כאשר פרחה, מתה ויש חופש, לא שאתה חופשי אלא יש חופש. אתה עושה הבחירה; אתה חדלת לעשות בחירה. אין דבר לבחור. מתוך המצב חסר הבחירה הזה שם פורחת הלְבַדִיוּת. המוות שלה לעולם אין לו קץ. היא תמיד פורחת והיא תמיד חדשה. למות לידוע זה להיות לבד. כל בחירה היא בשדה של הידוע; פעולה בשדה זה תמיד מולידה צער. שם הקץ לצער, בלְבַדִיוּת.
אם פרסום זה פוגע בצורה כלשהי בזכויות יוצרים, נא הודיעו לנו ונסיר אותו מייד.