יש שערים רבים ללימוד של דרך הבודהה, גישות שונות המדגישות מדיטציה או חוכמה או חמלה, וכולן באות לאפשר לנו להגשים את הדרך בלב החיים, בלב המצב האנושי ברגע הזה; וכך אפשר ללמוד גם את שמונה-עשר הקווים המנחים ולחיות לאורם – ללמוד ולהגשים מוסר כדרך חיים: דרך חיים מוסרית, מיטיבה ולא-פוגענית, היא ההגשמה של דרך הבודהה בכל מצב חיים.

שמונה-עשר הקווים המנחים כוללים ומקיפים שלושה שיעורים בודהיסטיים מסורתיים(*): חמשת כללי המוסר הבסיסיים – לא להרוג ולא לגנוב, להימנע מפגיעה מינית, לא לשקר ולא להשתכר; כללי ההתנהגות המוסרית לאור התובנה של הוויית הגומלין והתגלית של טבע בודהה, האור בליבם של כולם, בעצמנו וגם באחרים; ותיאור של דמות הבודהיסטווה כפי שהיא מתגלה בחמישה פנים. שמונה-עשר הקווים המנחים מרחיבים ומפרטים ומשלימים את שלושת השיעורים האלו, וכך הם מציגים דרך חיים שלמה בה כל קו מנחה הוא שער ללימוד ולהגשמה של הדרך כולה; זו דרך של חוכמה וחמלה בפעולה קשובה שמיטיבה עם כולם, עם האדם ועם העולם, וכך היא נותנת מענה ממשי לאתגרי החיים כפי שהם מתגלים בגוף-נפש ובמערכות היחסים.

שמונה-עשר הקווים המנחים אינם הוראות להן מצייתים בגישה נוקשה, מוסרנית וצדקנית ושיפוטית, אלא תיאור של הדרך בה טבע בודהה מתגלה כאשר אנחנו פוגשים בפתיחות מלאה כל קושי ומצוקה – זו הנכונות לפגוש כל דילמה מוסרית לעומקה, במלוא מורכבותה, יחד עם כל גורמיה והשפעותיה והשלכותיה, וכך לתת לה מענה הולם בקשב-לב שלם. לפיכך, אף ששמונה-עשר הקווים המנחים מוגשים ומנוסחים כמוסר, למעשה הם כוללים גם חמלה וחוכמה קשובה וכך הם שלובים זה בזה במארג שלם, כאשר כל קו מנחה מתאר נקודת מבט ודגש אחר של דרך קשב לחיים; וכך כל קו מנחה מציע מענה מעט שונה לסבל באדם ובעולם, ויחד הם מגשימים את הדרך במלואה – זו דרך של ענווה ואחווה, מעורבות וקבלת אחריות, הכרת תודה ושמחת נתינה.

~~~

זו דרך הבודהיסטווה, היא דרך של פגישה קשובה עם החיים והגשת עזרה נדיבה לזולת בשפע של פנים – זו דרך של שמונה-עשר קווים מנחים להגשמת הוויית הגומלין ויראת כבוד לחיים בלב המצב האנושי, היא דרך תומכת ומיטיבה שמקלה את הקשיים ומצמצמת ומפחיתה את הפגיעה בכל דרך אפשרית; וכך שמונה-עשר הקווים המנחים מתארים ומגשימים דרך חיים מוסרית:

הקו המנחה הראשון מזמין אותנו לחיות ברגע הזה – להתעורר משכחה ומעולם הסיפורים, וכך לא להחמיץ את המתנה של החיים; השני מלמד אותנו להתמודד עם סערות הרגשות, ולטפל בכעסים בחמלה בלי להיגרר לתגובתיות עיוורת ובלי להאשים; השלישי קורא לנו לפגוש את הסבל באדם ובעולם, להתבונן באי-הנחת לעומקה ולהבין את מקורה, וכך לעזור גם לאחרים; והרביעי מעודד אותנו לגלות נוכחות מלאה ולפגוש ללא מורא גם תהומות של אימה וחשכה, וכך להביא לשם אור ולהציע לזולת תמיכה איתנה.

הקו המנחה החמישי מתאר דרך של התבוננות נכוחה לעומק הדברים והבנה בהירה של טבע האדם ושל הוויית הגומלין של החיים, הבנה חיה שמאפשרת חופש מתפיסה עצמית ותמונת עולם לא-מציאותית; השישי מזכיר לנו שדרך הבודהה על כל פניה היא דרך חיים חופשייה מקנאות ופתוחה לרווחה, וכך אין לסגוד לה או לכל דרך אחרת ואין לקדש שום 'איזם', דוֹגמה או תורה; השביעי מעודד אותנו לגלות ספקנות וכך להיות חופשיים מצרוּת אופקים ומהיאחזות בדעות קדומות ובמסקנות נוקשות, ובכל רגע מחדש להיות נכונים ללמוד מכל אדם וכל מצב חיים; והשמיני מבקש מאיתנו לא לאלץ ולא לכפות את דעתנו על הזולת אלא לגלות סובלנות, הכלה וקבלה, וכך לפתוח מרחב קשב שיש בו מקום גם לרעיונות ואמונות של אחרים.

הקו המנחה התשיעי מתאר דרך של הקשבה שלמה בחמלה, ללא שיפוטיות וללא תגובתיות עיוורת, הקשבה למצוקתם ולשוועתם של כולם – הקשבה למילים וגם לרוח הדברים, הקשבה לאדם מעבר למילים; העשירי מזמין אותנו להיענות לעזרת הזולת בלב שלם ובשמחה, בכל מבט ובכל מילה, בכל דרך אפשרית, בכל מצב חיים ובכל מקום בלב חיי היומיום; האחד-עשר מרחיב את ליבנו וקורא לנו להשמיע את קולנו ולפעול יחד עם ידידי דרך קשובים כנגד מעשי עוול ופגיעה, וכך לעזור לכולם במעורבות שלמה שאין בה אפליה; והשנים-עשר מפנה את מבטנו להשלכות המלאות של אורח החיים שלנו והדרך בה אנחנו מתפרנסים, ומזמין אותנו למצוא דרך מחיה מיטיבה התורמת לאיכות הסביבה.

חמשת הקווים המנחים הבאים הם היסודות של חיי המוסר – זו גרסתה של דרך הבודהיסטווה לחמשת הכללים המוסריים העיקריים: הקו המנחה השלושה-עשר קורא לנו לגלות חמלה ויראת כבוד לחיים ולהתמיר אלימות, בעצמנו ובחברה, להגן על חיוּתם ועל חייהם של כולם ולעשות את מיטבנו כדי למנוע דיכוי ועריצות, מלחמה והרג, ולקדם שלום בכל מקום ובכל רגע בחיי היומיום; הארבעה-עשר קורא לנו לגלות טוב-לב ונתינה בנדיבות ולהתמיר חמדנות, בעצמנו ובחברה, להגן על רכושם ועל רווחתם של כולם ולעשות כל שביכולתנו כדי למנוע עושק, ניצול ושחיתות, ולא לגנוב אלא לשמוח בחלקנו ולחלוק את משאבינו עם הזולת; החמישה-עשר מלמד אותנו לקיים יחסים מכבדים ואוהבים – לכבד את גופם ואת נפשם, את האוטונומיות ואת האינטימיות של כולם, להגן עליהם מהחפצה ופגיעה מינית, ולהימנע ממגע מיני ללא אהבת אמת שיש בה הבנה הדדית; השישה-עשר מלמד תקשורת פתוחה וקשובה – לא לשקר אלא לדבר בכנות ובמילים טובות, לא להסית ולא לרמות, ולא לפגוע בהרמוניה בינינו – לא לזרוע מחלוקת, לפלג ולסכסך, אלא לבנות אמון במערכות היחסים; והשבעה-עשר מזמין אותנו להיות קשובים לצרכים ולחיות חיים פשוטים, ולא להשתמש בצריכה כאמצעי בריחה – לא לצרוך חומרים משכרים, ממכרים ורעילים, אלא להזין את עצמנו בדרך מיטיבה שמקדמת בריאות ושלוֹמוּת בגוף ובנפש, באדם ובחברה. ולבסוף, הקו המנחה השמונה-עשר מבקש מאיתנו לא להטיל דופי ולא לזלזל באף-אחד אלא להעריך ולכבד כל אדם – לא לפקפק אלא לתת אמון ביכולתם של כולם לאהוב ולראות טוב, בעצמם וגם בזולתם, וכך לגלות אור בליבם.

~~~

שמונה-עשר הקווים המנחים מתארים דרך חיים מיטיבה, היא דרך קשב לחיים – הם קווים מנחים לחיים ערים; וכך ערוּת לסבל, באדם ובעולם, היא המאפיין העיקרי של כללי המוסר בדרך הבודהיסטווה, היא המקור ממנו נובעת ועליו מתבססת כל התנהגות מוסרית – היא הנכונות לפגוש בקשב-לב שלם כל מצב נוכחי, גם את אתגרי החיים, להיענות בחמלה ולפעול בהתאם ... ויש מאפיינים נוספים לשמונה-עשר הקווים המנחים: הם מנוסחים בלשון רבים, מפני שהדרך משותפת ואנחנו כולנו יחד כאן חיים; הם לא מסתפקים באיסורים, בהנחיות להימנעות מעשייה שלילית ופוגענית, אלא הם מזמינים לעשייה חיובית – לא רק להימנע מפגיעה אלא גם לעשות באופן ישיר למען הזולת; הם לא מסתפקים בטוהר מידות אישי אלא מזמינים למעורבות חברתית ועזרה ממשית גם לאחרים, והם לא מסתפקים בהתייחסות למעשים ולמילים אלא מזמינים להתבונן גם במחשבות וברגשות – הם מתייחסים גם לעולם הפנימי, הנפשי, לדחפים המניעים ולכוונות של המעשים, וגם לעולם החיצוני, לחיים הממשיים שאנחנו חיים בעולם הזה, חיי המשפחה והפרנסה ומערכות היחסים; והם לא מסתפקים בעקרונות הכלליים, בכותרות, אלא נותנים שפע של דוגמאות מפורטות כדי להדריך אנשים ולפרוש לפניהם דרך חיים להתנהגות מוסרית.

כך שמונה-עשר הקווים המנחים פורשים לפנינו דרך של אור ויופי בחיים, בכל רגע יומיומי ובכל מצב נוכחי ממשי בלב המצב האנושי – הם מגלים חוכמה וחמלה בליבנו ובחיינו ומאפשרים לנו להגשים אותן בפעולה קשובה; וכך אנחנו חופשיים לטפל בכל קושי ומצוקה, ולהגן על עצמנו וגם על אחרים מפגיעה – חופשיים לפגוש את אי-הנחת בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין זולתנו בלב מערכות היחסים, לפגוש את הסבל בלב האדם ובכל מקום בלב העולם, ולעזור לכולם לגלות את המתנה של החיים ... ולפיכך שמונה-עשר הקווים המנחים הם הלב של דרך הבודהיסטווה – הם הצעד הראשון והאחרון בדרך, בכל רגע מחדש ברגע הזה. 

ערים לאי-הנחת של המצב האנושי כאשר אנחנו מחמיצים את המתנה של החיים ברגע הזה, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים את אמנות החיים בתשומת-לב ולחיות לעומקו כל רגע בחיי היומיום, בלי להתפזר ולאבד את עצמנו בשכחה ובלי להיסחף בחרטה אודות העבר, דאגה וחרדה לגבי העתיד, או תשוקה וכעס וקנאה בהווה. נלמד להיות נוכחים בגוף של הרגע הזה כדי שלא להסתבך ולתעות ביער של המחשבות – לא לשגות בדמיונות, לא להתפתות לאשליות ולא ללכת שולל אחר סיפורים – וכך לפגוש גלויות את החיים.

ערים לאי-הנחת של המצב האנושי כאשר אנחנו נגררים לתגובתיות עיוורת, שוקעים ונסחפים בים של סערות הרגשות, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד דרכים להתמודד עם אתגרי החיים; וכאשר כעס מתגלה נחזור לרגע הזה, ולא נאמר או נעשה דבר מלבד נשימה קשובה או הליכה בנוכחות מלאה. ערים לכך שביטוי תגובתי של כעס חוסם תקשורת ומביא לנתק ופגיעה, נעשה כל שביכולתנו כדי לטפל בכעס, לקבל ולהכיל אותו ולהתבונן בו לעומקו; וכך נלמד לא להאשים אלא להתבונן במבט מלא חמלה, בעצמנו וגם באחרים.

ערים לכך שאין מנוס מאתגרי החיים, ושהתבוננות נכוחה באי-הנחת של המצב האנושי מאפשרת לגלות דרכים להשתחרר ממנה לחופשי, נעשה את מיטבנו כדי שלא להתכחש לה – לא לעצום את עינינו כאשר אנחנו פוגשים קושי ומצוקה, ולא להפנות עורף לאי-הנחת – לא לברוח ממנה ולשקוע בשכחה, ולא לכסות עליה באמצעות צריכה. נעשה כל שביכולתנו כדי לבוא במגע ממשי, בכל דרך אפשרית, עם הסבל באדם ובעולם, לפגוש אותו לעומקו ובאמת להבין את מקורו; וכך נעזור לכולם להתמיר את סבלם ולגלות חמלה, שמחת חיים והכרת תודה.

ערים לכך שבאדם ובעולם יש מקומות רבים מלאי אימה וייסורים, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים את הדרך להיות אור בלב החשכה – להיות נוכחים בלב שלם ולפגוש ללא מורא כל מקום של דיכוי וניצול, עריצות ושעבוד, ניכור ושנאה. לא נתכחש למצוקת הזולת ולא ננטוש אותם כאשר הם נואשים וחסרי אונים, אבודים ולכודים ואינם יכולים למצוא מוצא מסבלם, אלא נבוא איתם במגע ונציע להם תקווה והקלה; וכך נעניק תמיכה איתנה לכל הזקוקים לעזרה כאשר הם משוועים לשוויון, זכויות אדם, חירות ואחווה.

ערים לכך שהמקור לסבל הוא תפיסה עצמית ותמונת עולם לא-מציאותית, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים את הדרך להתבונן נכוחה לעומק הדברים – להיות נוכחים, איתנים ובהירים, ולהתבונן גלויות בכל מצב חיים. נתבונן בפתיחות מלאת חיוּת, ללא תגובתיות עיוורת וללא שיפוטיות. נתבונן בתמימות, ללא הסתמכות על דעות קדומות. נתבונן כדי באמת להבין את טבע האדם ואת טבע הדברים, הוויית הגומלין של החיים; וכך נשתחרר לחופשי מאי-הנחת הראשונית של המצב האנושי, ונעזור גם לאחרים להתבונן ולהבין ולהשתחרר לחופשי.

ערים לסבל הנגרם בשל קנאות ואי-סובלנות, נעשה את מיטבנו כדי לגלות פתיחות ולא לקדש שום תורה, דוקטרינה או אידיאולוגיה, דוֹגמה או שיטה רוחנית, מסורת או דת ואמונה; וכך לא נסגוד אפילו לדרכים מיטיבות, דרכי אמת שמגלות אור ויופי בחיים. דרך הבודהה היא שער פתוח לרווחה, הזמנה ללמידה קשובה והתעוררות לממשות כהווייתה – היא הדרך ללמוד להתבונן לעומק הדברים, לגלות חוכמה וחמלה בליבנו ובחיינו ולהגשים אותן בפעולה; היא דרך חיים – היא אינה תורה שיש להילחם ולהרוג או למות למענה.

ערים לסבל הנגרם בשל צרוּת אופקים, היצמדות לתפיסות מוטעות והיאחזות במסקנות נוקשות, דעות ורעיונות ואמונות, נעשה את מיטבנו כדי לגלות ספקנות וכך ללמוד ולהגשים חופש מכל ההשקפות. ערים לכך שתמונת המציאות הנוכחית שלנו אינה אמת מוחלטת וקבועה – האמת מצויה בחיים – נעשה כל שביכולתנו כדי להיות פתוחים לנקודות מבט ולתובנות חדשות, ולא להיות מוגבלים במה שאנחנו כבר יודעים אלא להתבונן גלויות בחיים בתוכנו וסביבנו ברגע הזה, בכל רגע מחדש נכונים ללמוד מכל אדם וכל מצב במשך כל חיינו.

ערים לסבל הנגרם כאשר אנחנו כופים את דעתנו על אחרים, גם מתוך כוונה טובה, נעשה את מיטבנו כדי לכבד את זכותם להיות שונים ולבחור כיצד להחליט ובמה להאמין; ולא נאלץ אף-אחד, אפילו לא את ילדינו, בשום אמצעי – כגון סמכות, איום או פיתוי, תעמולה או חינוך כפוי – לאמץ את השקפתנו ולחשוב כמונו. כך נפתח מרחב של הכלה וקבלה וסובלנות לקשת רבגונית של קולות, ונאפשר שיח מלא חמלה קשובה כדי לעזור לכולם לנער חוצנם מקנאות וצרוּת אופקים, דעות קדומות וסטריאוטיפים שליליים, גזענות ושנאת זרים.

ערים לסבל הנגרם כאשר אנחנו מקשים את ליבנו ולא מקשיבים לעצמנו או לאחרים, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים את הדרך להקשיב בחמלה לשוועתם של כולם וכך להקל עליהם מסבלם. נקשיב בפתיחות מלאת חיוּת, ללא תגובתיות עיוורת וללא שיפוטיות. נקשיב בתמימות, ללא הסתמכות על דעות קדומות. נקשיב למילים וגם לרוח הדברים – שפת הגוף, ניגון הקול ומבע הפנים – נקשיב עמוקות בכל מצב חיים כדי באמת לשמוע ולהבין את האדם השלם מעבר למילים; וכך נעזור גם לאנשים אחרים להיות שלמים עם עצמם ועם זולתם, להקשיב למצוקתם ולטפל בה בחמלה.

ערים לסבל באדם ובעולם בלב חיי היומיום, בכל מצב ובכל מקום, נעשה את מיטבנו כדי לגלות חמלה בפעולה ולהגיש עזרה לזולת בכל דרך אפשרית – בבוקר להקל על אדם אחד מכאבו, ובערב לשמח אדם אחד ולהרחיב את ליבו – וכך להיענות בלב שלם לעזרתם של כולם. ערים לכך שהאושר והסבל שלנו ושל זולתנו אינם נפרדים אלא משותפים – זו הוויית הגומלין של איכות החיים – ושכל מילה וכל מבט וכל חיוך יכולים לגלות אור בחיינו ובחייהם של אחרים, נעשה כל שביכולתנו כדי ללמוד ולהגשים דרך חיים של מעורבות קשובה ושמחת נתינה נדיבה.

ערים לכך שכולנו שותפים בסבלם של אחרים, נעשה את מיטבנו כדי לגלות שותפות דרך ואחווה ולעזור לכולם במעורבות שלמה, ללא אפליה – להשמיע את קולנו ולפעול כנגד מעשי עוול, דיכוי וניצול, אפילו כאשר זה עלול להקשות עלינו או לסכן את ביטחוננו. כך נתבונן לעומק הדברים ונלמד להגשים חוכמה וחמלה בפעולה יחד עם ידידי דרך קשובים; אבל לא נשתמש בקהילת ידידי הדרך לכל מטרה אחרת, כמו הפקת רווח או תועלת אישית צרה, ולא נהפוך אותה לכלי שרת של מפלגה פוליטית וכך לא נסתבך במאבקי כוח וברדיפת שררה.

ערים לכך שהאדם והעולם – הסביבה הטבעית והחברה האנושית – סובלים מפגיעה קשה ומצוקה עמוקה, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים חוכמה וחמלה בדרך חיים מיטיבה, ולהתפרנס מעיסוק שתורם לזולת ולא גורם נזק. ערים למצב הפוליטי-כלכלי-חברתי בעולם כולו, ולהשלכות המלאות של אורח החיים שלנו על זכויות האדם ועל איכות הסביבה, נתנהג באופן אחראי כאזרחים וכצרכנים ולא נשתמש במוצרים או נעשה עסקים עם חברות וארגונים הפוגעים בחיים עלי אדמות, מזהמים ומנצלים ומקפחים את חייהם ואת רווחתם של בני-אדם ושל שפע החיים בעולם הטבע.

ערים לסבל הנגרם בשל פגיעה בחיים, דיכוי ועריצות, נעשה את מיטבנו כדי לגלות חמלה וללמוד דרכים להתמיר אלימות, בעצמנו ובחברה, ולהגן על חיוּתם ועל חייהם של בני-אדם ושל שפע החיים בעולם הטבע. ערים לכך שמלחמות זורעות הרס רב בגופם ובנפשם של כולם, נעשה כל שביכולתנו כדי לגשר על מחלוקות וליישב סכסוכים ועימותים במשפחה ובקהילה ובין שבטים ועמים, מדינות ודתות, ולקדם חינוך לדו-קיום בשלום בכל מקום ובכל רגע בחיי היומיום. לא נהרוג, לא נאפשר לאחרים להרוג, ולא נצדיק ונתרץ כל מעשה הרג בעולם או נתמוך בו באורח חיינו או בכל דרך אחרת.

ערים לסבל הנגרם בשל ניצול, עושק ושעבוד, אי-צדק חברתי ושחיתות, נעשה את מיטבנו כדי לגלות טוב-לב וללמוד דרכים להתמיר חמדנות, בעצמנו ובחברה, ולהגן על רכושם ועל רווחתם של בני-אדם ושל שפע החיים בעולם הטבע. ערים לכך שאנשים רבים סובלים מעוני ומחסור, לא נצבור עושר אלא נחלוק בנדיבות את זמננו ומרצנו ומשאבינו עם כל הזקוקים להם; ולא נרדוף אחר תהילה, כוח והצלחה, אלא נלמד לשמוח בחלקנו וכך לשמח גם את זולתנו. לא נגנוב, לא נחזיק ברשותנו דבר שאינו שייך לנו ולא נתבע עליו בעלות ושליטה, ולא נפיק רווח או נאפשר לאחרים להרוויח מסבלם של החיים עלי אדמות.

ערים לסבל הנגרם בשל התנהגות מינית פוגענית, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד דרכים להגן על שלומם ועל שלמותם של יחידים, זוגות, משפחות וקהילות; וכך נכבד את האדם השלם – נכבד את גופם ואת נפשם, את האוטונומיות ואת האינטימיות של כולם. ערים לכך שיחסי מין המתקיימים בכפייה או רק מתוך תשוקה לא יפיגו את בדידותנו ואת תסכולנו אלא יוסיפו על סבלנו, לא נהיה מעורבים בקשר מיני ללא הסכמה וללא אהבת אמת שיש בה הבנה קשובה, נתינת אמון וכבוד הדדי, מחויבות עמוקה וקבלת אחריות מלאה. נעשה כל שביכולתנו כדי למנוע ניצול מיני והחפצה – במגע או במילה, במבט או בתמונה – של נשים ושל אנשים אחרים, וכדי להגן על כולם – ובמיוחד על ילדים – מפני פגיעה מינית. נלמד להתמיר את האנרגיה המינית שלנו, ולהשתמש בה באופן מיטיב ויצירתי כדי להגשים את הדרך.

ערים לסבל הנגרם בשל דיבור ללא תשומת-לב ושימוש לא-מיומן במילים, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהכשיר את עצמנו בדיבור מיטיב והקשבה שלמה בחמלה, וכך נאפשר תקשורת קשובה שמשמחת את הזולת ומקלה את סבלם של כולם. נדבר בכנות ובאופן בונה אמון, מכבד ותומך ומפרגן, במילים טובות שמחזקות ומשרות תקווה. לא נשקר ולא נרמה, לא נאשים ולא נפיץ שמועות, לא נבקר או נגנה דברים שאיננו יודעים בוודאות, ולא נאמר דברים שאינם נכונים רק כדי להרשים או למען תועלת אישית צרה; ונמנע מדיבורי סרק ומדיבור גס ושלילי, הסתה ודברי שטנה. נחלוק בפתיחות את התנסויותינו, השקפותינו ורגשותינו, אבל לא נביע מילים העלולות לפגוע בהרמוניה בינינו, לזרוע מחלוקת ולגרום לנתק או שבר במשפחה או בקהילה. נלמד להוקיר את חשיבותן וערכן של מערכות היחסים שלנו, ונעשה כל שביכולתנו כדי לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים וליישב כל סכסוך, ולו גם פעוט, בעודו באיבו.

ערים לסבל הנגרם בשל צריכה לא-קשובה, נעשה את מיטבנו כדי להזין את עצמנו במודעות ובמתינות, בדרך המקדמת בריאות ושלוֹמוּת באדם ובעולם, מיטיבה עם גוף ועם נפש ומביאה לצלילות דעת ושמחת חיים. ערים להשפעתה המזיקה של תרבות הצריכה, על עצמנו ועל החברה כולה, נלמד להסתפק במועט ולחיות חיים פשוטים – להיות קשובים לצרכים ולחיות בהתאם למשאבינו, ולא לצרוך דברים שאנחנו לא באמת צריכים; ונעשה כל שביכולתנו כדי שלא לאבד את עצמנו בשכחה ולא להשתמש בצריכה כאמצעי בריחה המכסה על סבל של תסכול ובדידות, דיכאון וחרדה. לא נהמר ולא נצרוך אלכוהול וסמים או חומרים משכרים וממכרים אחרים, או כל דבר המכיל רעלים – כמו סוגים מסוימים של בידור – אלא נלמד להזין את ליבנו במתנות של החיים, להיות במגע עם החדשות הטובות בתוכנו וסביבנו ולגלות הכרת תודה; וכך נאפשר התמרה של פחד וכעס, תשוקה וקנאה, ונגשים דרך חיים מיטיבה.

ערים לסבל הנגרם כאשר אנשים – אנחנו וגם אחרים – לא מעריכים את עצמם ומפקפקים בכוחם, נעשה את מיטבנו כדי ללמוד ולהגשים את הדרך לכבד כל אדם ולגלות בו אור ויופי, ולעולם לא להטיל דופי ולא לזלזל באף-אחד אלא לתת אמון ביכולתם של כולם לאהוב ולראות טוב, בעצמם וגם בזולתם. כך נתבונן בכל מי שאנחנו פוגשים בענווה ובאחווה, במבט מלא חמלה וחוכמה; וכך נציב בפניהם מראה שמשקפת את המיטב שבליבם ונזכיר להם שכמו כולם גם הם פלא יקר ערך, מתנה של החיים.