בודהיזם ללא איזם 

על המהות של דרך הבודהה

מאיר זוהר 


[לקובץ PDF של הטקסט: לקריאה / להורדה
[for the text in English: "Buddhism Without Ism"] 

הבודהה לא היה בודהיסט, הבודהה לא לימד בודהיזם; הבודהה היה בן-אדם שפגש אנשים אחרים, הקשיב להם ודיבר איתם ממש בלב החיים, ולימד דבר אחד פשוט: איך לחיות בעולם – בלי להיות לכודים בדברים של העולם; איך לפגוש את עצמנו ולפגוש אחרים, ממש כאן ועכשיו במצב בו אנחנו נמצאים – בחופש ושלום, שמחה ואהבה, ללא תנאים; איך לחיות במלואם, לעומקם, את החיים שאנחנו, כבני-אדם בעולם, חיים. הבודהה לימד הרבה דברים, ואחריו גם תלמידיו ממשיכים ומוסיפים; הבודהה ותלמידיו לימדו ועדיין מלמדים הרבה דברים, אבל המהות היא באמת פשוטה – זו הדרך בה עכשיו אנחנו מתייחסים לכל מה שאנחנו פוגשים, הדרך בה עכשיו אנחנו פוגשים את החיים.

הבודהה לא היה בודהיסט, הבודהה לא לימד בודהיזם אלא בודהיזם ללא "אִיזְם", או בפשטות, עֵרוּת. ערות היא המהות של הדהרמה, החיוּת של הסנגהה, הלב של הבודהה; כאשר אנחנו ערים הבודהה והדהרמה והסנגהה אינם נפרדים: אין סנגהה ללא בודהה, אין באמת רֵעוּת ללא ערות; ואין בודהה ללא סנגהה, ללא בני-אדם שמתעוררים לחיים. ערות היא המהות של דרך הבודהה, הלב של דרך קשב לחיים, ויש לה שני פנים בלתי נפרדים – נוכחות ומודעות; כאשר אנחנו נוכחים-מודעים אנחנו באמת בחיים – זו ערות כדרך חיים:

שאלו את הבודהה, "מה תלמידיך עושים? מה אצלך לומדים?" והבודהה השיב, "אנחנו יושבים, אנחנו הולכים, אנחנו אוכלים". אמרו לו, "אבל זה הכל? כולנו יושבים, הולכים, אוכלים – מה המיוחד במה שאתם עושים? מה בכל זאת אתם לומדים?" ענה הבודהה, "אנחנו יושבים – קשובים, הולכים – נוכחים, אוכלים – מודעים; בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו ערים, זו הדרך בה אנחנו חיים".

בודהיזם ללא איזם הוא בודהיזם ללא תוספות: ללא אידיאלים וללא רעיונות, ללא דעות קדומות וללא מסקנות נוקשות, ללא הסתמכות על שימוש באמצעים וללא התפתות למטרות שאינן אלא תחליפים; ללא פולחן וטקסים וללא אמונות תפלות, ללא פרות קדושות וללא עגלים זהובים; ללא היצמדות לדברים. וכל הידע וההסברים, וכל החוקים והכללים – אין בהם טעם אם אנחנו לא באמת נוכחים, קשובים, מודעים; רק כאשר אנחנו ערים יש באמת טעם לחיים. אין טעם בלימוד בודהיזם אם אנחנו לא ערים למי שלומד – הבודהה לא לימד בודהיזם אלא להיות ערים; אין טעם בתרגול מדיטציה אם אנחנו לא ערים למי שמתרגל – הבודהה לא לימד מדיטציה אלא להיות ערים; אין טעם במעשים טובים אם אנחנו לא ערים למי שעושה את המעשים – הבודהה לא לימד מעשים טובים אלא להיות ערים. אין טעם בכל אותם הדברים, משמע – ללא ערות יש טעם של פחד ובדידות, תסכול וחוסר סיפוק, בכל מה שאנחנו עושים; ולכן המהות אותה לימד הבודהה היא ערות – רק היא טעם החיים. המהות אינה הדבר שאנחנו עושים או נמנעים מלעשות – עשייה גשמית או רוחנית, בבועה של הסדנה או בשוּק של החיים – אלא האיכות של העשייה, האיכות של ההוויה בלב העשייה הרגילה; המהות אותה לימד הבודהה היא דבר אחד פשוט – זו ערות, היא הדרך לחיות ממש כאן ועכשיו בשלום ובשמחה, לפגוש בחמלה ולגלות הכרת תודה – זו הדרך להיות חופשיים לאהוב את החיים כפי שהם מתגלים ברגע הזה.

יש בבודהיזם גישות שונות, דגשים שונים על-פי האופי, התרבות והמנהגים: יש צפוניים ויש דרומיים, יש בעלי גלימות צהובות וכתומות ואפורות וחומות ואדומות – בודהיזם בשלל צבעים; ובכל דור ודור, בכל מקום וזמן, יש מחמירים ויש מקלים, יש מחדשים ויש משמרים. יש בודהיזם של מהימנות – מקורי, ראשוני, שורשי – ויש בודהיזם של מיומנות – מפותח, מגוון, פרחוני; אבל המהות של הדרך היא מעבר לחלוקה המסורתית הפשטנית בין תרוואדה לבין מהאיאנה, מעבר לכל ההבדלים בין האסכולות השונות – המהות של הבודהה-דהרמה היא ערות, היא הדרך להיות באמת בחיים: ערות היא דרך שלמה, בעלת שני פנים – מיומנות ויצירתיות, יחד עם מהימנות ופשטות; כאשר אנחנו ערים אנחנו פתוחים להתחדשות, ועם זאת אנחנו נשארים נאמנים למהות ... אבל ללא ערות, אם חדשנות לא מלמדת גמישות ופתיחות אלא מקדמת סגירות ונוקשות, אם יש בה אדיקות וקנאות אין בה נאמנות למהות של הדרך.

כך, בדרך הבודהה יש שמרנים ויש חדשנים, אבל ללא ערות לא ניתן לחדש במיומנות, ולא ניתן לשמר במהימנות – ללא ערות אנחנו לא באמת משמרים ולא באמת מחדשים, אלא אנחנו רק נסחפים ומסתבכים או שאנחנו שוקעים ומתקבעים; משמע, רק ערות היא המפתח והשער לטעם החיים – אין טעם במהימנות ללא יצירתיות והתחדשות, ואין טעם במיומנות ללא פשטות וקשב למהות. ללא יצירתיות וקשב לתנאים המשתנים, לתרבות ולחברה בה אנחנו חיים, למקום ולזמן ולאדם אותו אנחנו פוגשים, לא המהות של הדרך תשתמר אלא רק קליפה ריקה, חסרת טעם וחיוּת; וללא פשטות וקשב למהות שבעצמה תמיד חדשה, בלתי ידועה, היא לא באמת תתחדש אלא רק קליפה אחת תתחלף באחרת, יתחלף סגנון הדיבור והלבוש וההתנהגות ברדיפה חסרת תוחלת אחר חידושים שאינם אלא המשכיות של המוכר והידוע, עולם ההרגלים. לפיכך, ערות היא דרך שלמה בעלת שני פנים משלימים – מיומנות ומהימנות, יצירתיות ופשטות; ולכן, כדי להיות באמת ערים יש להיות מאוד יצירתיים בעולם השגרה וההרגלים, ויש להיות מאוד פשוטים בעולם המורכב בו אנחנו חיים.

בודהיזם ללא איזם הוא בודהיזם שמדגיש את המהות של הדרך, היא ערות: יש בודהיזם של ידע ולימודים – אבל לא ניתן באמת להבין את מה שאנחנו לומדים אלא כאשר אנחנו ערים; יש בודהיזם של פולחן וטקסים – אבל אין באמת טעם לדברים אלא כאשר אנחנו ערים; יש בודהיזם של מעשים טובים – אבל רק כאשר אנחנו ערים אנחנו באמת עוזרים. ערות היא המהות, והיא באמת פשוטה ובכל רגע חדשה: רק כאן ועכשיו, כאשר אנחנו באמת ערים, אפשר לחיות בחמלה ובהכרת תודה, בשלום ובשמחה, לגלות יופי בעצמנו ובאחרים ולהיות חופשיים לאהוב את החיים כפי שהם.

יום אחד בא המושל לבקר חכם זן נודע, ושאל שאלה: "מה תלמידיך עושים? מה אצלך לומדים? – האם אתם קוראים את הכתבים?" חכם הזן השיב בשלילה. שאל המושל, "אם כך, האם אתם מתרגלים מדיטציה?" ושוב, חכם הזן השיב בשלילה. "אז מה בכל זאת אתם עושים ולומדים?" שאל המושל, וחכם הזן השיב, "אנחנו מטפחים בודהות ובודהיסטוות"; ולכך המושל ענה, "יקר-ערך הוא אבק זהב, אבל בעיניים הוא גורם נזק רב".

המושל שואל, ובתשובה חכם הזן שולל את כל מה שאינו מהותי, כדי לגלות את האפשרות של ערות; ולכך משיב המושל ומשבח את תשובתו, ויחד עם זאת מזהיר אותו שלא להילכד בשלילה זו. אומר המושל: "הדברים שאתה מלמד הם באמת נפלאים – המהות היא ערות, יש להתעורר לחיים; אתה באמת מבין את הדברים לעומקם ומדבר בבהירות על המהות של הדרך, אבל אל תוליך שולל את עצמך ואחרים – אין הכרח להימנע מלימוד הכתבים ותרגול מדיטציה וקיום טקסים ומעשים טובים. אפשר ללמוד בודהיזם, לתרגל מדיטציה, לקיים טקסים, לעשות מעשים טובים – אפשר לעשות כל זאת בנוכחות-מודעות, כאשר אנחנו ערים לכל מה שאנחנו עושים".

בודהיזם ללא איזם הוא מהפך שלם בסדר העדיפויות בחיים, והדברים באמת פשוטים: המהות אינה הדבר שאנחנו עושים או נמנעים מלעשות אלא האיכות של העשייה בכל מצב חיים, היא איכות ההוויה בכל מה שאנחנו עושים, איכות הגישה הקשובה לחיים ברגע הזה. ערות היא איכות החיים – היא הגישה הישירה והפשוטה והשפויה לפגישה עם המצב האנושי, הפרטי והכללי – ללא נוסחאות סודיות וללא הנחות סמויות, ללא דעות קדומות וללא מסקנות נחרצות; ללא צבירה של תארים, ללא טכנולוגיה של התקדמות בשלבים וללא רדיפה אחר הישגים רוחניים, אלא בכל רגע מחדש פשוט להיות נוכחים-מודעים ... וכך בודהיזם ללא איזם אינו שיטה אלא אמנות – אמנות החיים הערים.

~   ~   ~

יום אחד בא המושל לבקר חכם זן נודע, ושאל שאלה פשוטה: "מהי המהות של הדהרמה? מהי התורה העמוקה והנפלאה ביותר אותה לימד הבודהה?" חכם הזן ענה ללא מילים; במודעות, הוא כתב 'עֵרוּת'. המושל אמר לחכם הזן "תודה רבה; אני מבין ששאלתי היתה רחוקה מדי, מוקדמת מדי. ראשית, יש להיות ערים – זה הבסיס, הצעד הראשון; אני באמת מבין. ועכשיו, שוב אני שואל: ואחרי ערות, מהי התורה הנפלאה והנעלה ביותר אותה לימד הבודהה? מהי המהות של הדהרמה?" שוב, בקשב רב, חכם הזן כתב 'עֵרוּת'. והמושל שוב אמר: "תודה רבה על כך שאתה מדגיש עבורי את החשיבות של ערות, אני באמת מבין; אבל יכול להיות שאתה, חכם הזן הנודע, לא מבין את שאלתי. מפני שאני לא שואל על הצעד הראשון בדרך, אני שואל על הצעד האחרון; אני שואל, מהי המהות של הדהרמה? מהי התורה הנעלה והעמוקה ביותר אותה לימד הבודהה?" ושוב, בלב שלם, חכם הזן כתב 'עֵרוּת'. עכשיו המושל כבר היה מרוגז, ובזעם רב הוא הטיח בחכם הזן "ערות, ערות, ערות – מה זו ערות?!" חכם הזן שוב כתב, בנוכחות מלאה: 'עֵרוּת היא עֵרוּת'.

הבודהה לימד ארבע אמיתות: יש אי-נחת – כך הם החיים – ויש סיבה לאי-הנחת, אפשר לשים קץ לאי-הנחת, ויש דרך ששמה קץ לאי-הנחת; הבודהה דיבר על ארבע אמיתות אבל ללא ערות אנחנו לא באמת מבינים ועדיין חושבים שאי-הנחת והקץ לאי-הנחת הם שני דברים נפרדים, שצריך לגרש את האחד כדי לממש את האחר – ללא ערות אנחנו עדיין מתעסקים ולכודים בבעיה של אי-הנחת, ללא מוצא ... אבל כאשר אנחנו ערים לעובדה של אי-הנחת, בנוכחות-מודעות מלאה יחד עם הקושי והמצוקה אנחנו ערים גם למתנות של החיים, מה שאינו אי-נחת, וכך המצב כאן ועכשיו אינו בעיה. כאשר אנחנו ערים אנחנו מבינים שהקץ לאי-הנחת אינו דבר נפרד המצוי במקום אחר, שאינו אי-נחת; אנחנו מבינים שהקץ לאי-הנחת אינו דבר המצוי במקום מסוים או במצב מיוחד, ולכן אין דרך לשם – כאשר אנחנו ערים אנחנו מבינים שאין פתרון הלאה מהבעיה. הקץ לאי-הנחת אינו מצוי בסוף אלא כבר בהתחלה, הקץ לאי-הנחת הוא הגישה – הוא פשוט הדרך בה אנחנו פוגשים את אי-הנחת בלב פתוח לרווחה, ללא התיימרות וללא התכחשות לדבר, כאשר אנחנו קשובים בלב המצב האנושי; וכך, ללא רדיפה אחר פתרון אי-שם, כאשר אנחנו באמת מבינים שאיכות החיים היא איכות הגישה, החיים ברגע הזה אינם בעיה. כבר שמענו רבות אודות ארבע האמיתות, ויחד עם זאת אין דרך לפגוש את אי-הנחת אלא כאשר אנחנו ערים, אין דרך להבין את הסיבה לאי-הנחת אלא כאשר אנחנו ערים, אין דרך להגשים את הקץ לאי-הנחת אלא כאשר אנחנו ערים – אין דרך אלא ערות; ערות היא האמת הראשונה והאחרונה – כאשר אנחנו ערים הסוף הוא ההתחלה, כאשר אנחנו באמת נוכחים-מודעים יש אמת אחת ויחידה: זו האמת של פגישה עם החיים ממש כאן ועכשיו, מבחוץ ומבפנים – זו האמת של החיים כפי שהם ברגע הזה.

הבודהה לימד שמונה פנים של הדרך: השקפה נכונה, חשיבה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, מחיה נכונה, מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה, וריכוז נכון; שמונה פנים לדרך וערות היא המהות, מעבר לכל רעיון של "נכון" או "לא נכון". כאשר אנחנו ערים אנחנו מבינים שהשקפה נכונה היא חופש מכל ההשקפות, ללא היצמדות למסקנות מגובשות ונוסחאות ידועות – השקפה נכונה היא התבוננות נכוחה – זו ערות; וכך, חשיבה נכונה ודיבור נכון ועשייה נכונה אינם אלא חשיבה ודיבור ועשייה כאשר אנחנו נוכחים-מודעים, מחיה נכונה אינה אלא חיים קשובים, ומאמץ נכון אינו הנחיה לעשייה אלא תיאור של דרך החיים כאשר אנחנו ערים: המאמץ להבין אינו מוביל להבנה, המאמץ להיות שמחים אינו מביא שמחה, המאמץ להיות טובים אינו שלום אלא מלחמה כנגד הרע; המאמץ להיות בשליטה אינו מניב חופש, המאמץ להשיג מטרה ולהגשים הצלחה אינו אהבה, המאמץ להיות ערים אינו פגישה עם הדברים כפי שהם, כאן ועכשיו – ערות אינה תוצאה של מאמצים. אפשר להתאמץ, בקשב-לב שלם – אפשר להתאמץ לפתור בעיות ולהשיג הישגים, אבל ערות אינה המאמץ שאנחנו עושים אלא האור שמאיר את הדברים, הגישה הקשובה בה אנחנו מתייחסים – זו תשומת-לב נכונה; וכך ריכוז נכון אינו מדיטציה מצומצמת וצרה שנאבקת כנגד הפרעות, מבחוץ או מבפנים, אלא התבוננות שלמה שיש בה מקום לכל הדברים ויש לה עניין בחיים כפי שהם מתגלים – זו ערות, היא מרחב שלם של נינוחות מלאת חיוּת, היא פתיחות יציבה ואיתנה שכבר קיימת מעצמה כאשר אנחנו פוגשים את הדברים בשלום ובשמחה, בנוכחות-מודעות ללא בחירה, כאשר אנחנו שלמים עם החיים ברגע הזה ... וזה החופש הראשון והאחרון, זו השקפה נכונה – כאשר אנחנו ערים הסוף מצוי כבר בהתחלה.

הבודהה דיבר על טוב-לב וחמלה, שוויון-לב ושמחה; הבודהה לימד ארבע תכונות נפלאות, והמהות של כולן היא ערות: כל התכונות הנעלות אינן מטרות רחוקות אותן משיגים על-ידי אמצעים מיומנים, אלא עצם הגישה בה אנחנו פוגשים את החיים. אין דרך להיות שמחים – שמחה היא הדרך; כאשר אנחנו ערים אנחנו באמת בחיים וזו שמחה אמיתית, שמחת חיים. אין דרך לפגוש את הדברים בשוויון-לב, בקבלה מלאה וללא אפליה, ללא תסביכים וללא משוא פנים, אלא כאשר אנחנו ערים בנוכחות פתוחה ומודעות פשוטה, ללא תגובתיות וללא בחירה; אין דרך להשיג שלום – שלום הוא הדרך בה אנחנו פוגשים כל מצב חיים כאשר אנחנו קשובים – זה שלום כדרך חיים, היא הדרך להיות בשלום יחד עם כל מה שאנחנו פוגשים. אין דרך לפגוש את הדברים בחמלה אלא כאשר אנחנו ערים בלב פתוח לרווחה, יחד עם הקושי והמצוקה; ערות היא החופש להיות אור ממש בלב החשכה. ואין דרך לחיות בטוב-לב ובהכרת תודה אלא כאשר אנחנו באמת ערים ליופי של החיים, בעצמנו ובאחרים, מבחוץ ומבפנים; אין דרך אלא כאשר אנחנו נוכחים-מודעים לחדשות הטובות, בכל אדם ובכל מצב חיים.

הבודהה לימד שישה היבטים של הדרך, שש דרכים לעבור אל מעבר לאי-הנחת של המצב האנושי: נתינה בנדיבות, התנהגות מוסרית, הכלה בסובלנות, התמדה בחריצות, נוכחות מלאה, והבנה שלמה; הבודהה לימד שישה שערים או גשרים, הם שישה פנים של ערות. כאשר אנחנו ערים לדברים כפי שהם, אנחנו באמת מבינים – זו הבנה חיה, הבנה שלמה של החיים; והבנה כבר כוללת את כל ההיבטים האחרים של הדרך, הבנה היא המקור והמהות של כל הדרכים. כאשר אנחנו ערים, בקשב-לב שלם אנחנו שלמים עם כל מה שאנחנו פוגשים וכך אנחנו חיים במלואם את החיים, ללא התכחשות וללא התיימרות – זו נוכחות מלאת חיוּת. כאשר אנחנו ערים אנחנו פוגשים את כל הדברים בסקרנות ועניין, בכל רגע מתחדשים בהתמדה בלי להתפתות לרגש ומחשבה של ייאוש או תקווה – זו חריצות, היא הנכונות לפגוש בכל רגע מחדש את האתגר של החיים ברגע הזה. כאשר אנחנו ערים אנחנו פותחים את הלב להכיל את כל מה שאנחנו פוגשים, מבחוץ ומבפנים, ללא שיפוטיות וללא אפליה – זו סובלנות, היא החופש לחיות עם שוליים רחבים. ללא ערות, גם אם נשתדל להיות נחמדים וטובים, עדיין ניפגע ונפגע באחרים; אבל כאשר אנחנו ערים כל התכונות הנעלות וכל המעשים המיטיבים מעצמם מתגשמים, וכך ערות היא המוסר הראשון והאחרון שאנחנו צריכים – היא פשוט הגשמה של חוכמה וחמלה בחופש פעולה קשובה, מעבר לרעיונות של "טוב" או "רע". ללא ערות אנחנו לא באמת נדיבים אלא עדיין עסוקים בעסקאות וחישובים של תועלת ורווחים, גשמיים ורוחניים – רק נוכחות-מודעות היא נדיבות ללא תנאים, היא נתינה שאינה עסקה; ללא ערות אנחנו מעניקים רק עזרה ראשונה – רק נוכחות קשובה, היא נתינה חופשייה מרעיונות, היא עזרה אמיתית ועמוקה, נתינה נדיבה ללא רעיון של נתינה.

הבודהה תיאר שפע של בודהיסטוות, אנשים ערים שמקדישים את חייהם לדרך, להגשת עזרה לאחרים – וכל הבודהיסטוות אינם אלא אותה המהות של ערות, במצבים ובתנאים משתנים; כל בודהיסטווה אינו אלא פן מסוים של טבע בודהה כפי שזה מתגלה באדם שחי בדרך קשב לחיים בלב המצב האנושי, היא דרך של ערות בלב החיים. הבודהה דיבר על מעורבות חברתית ועשייה נדיבה, תמיכה ונתינה בשמחה, חמלה בפעולה; אבל כדי להגיע רחוק יש להתחיל קרוב מאוד: רק כאן ועכשיו, כאשר אנחנו נוכחים-מודעים, אפשר לגלות יראת כבוד לחיים ובאמת לעזור לעצמנו ולזולתנו, לעשות מעשים טובים; רק כאן ועכשיו – כאשר אנחנו ערים – אפשר באמת לאהוב ולהיות באמת בחיים, וכך לעזור גם לאחרים להתעורר לחיים ולעזור גם לאנשים נוספים.

ערות היא המהות של הדהרמה, התורה העמוקה והנפלאה ביותר אותה לימד הבודהה; אבל לא ניתן באמת להבין את הדברים שאנחנו עכשיו שומעים וקוראים אלא כאשר אנחנו קשובים, ממש עכשיו במקום בו אנחנו יושבים: אין דרך להבין את דרך הבודהה אלא כאשר אנחנו נוכחים-מודעים. ללא ערות אנחנו רק חושבים שאנחנו מבינים, מתרגמים את הדברים למונחים מוכרים, שומעים רק את מה שאנחנו רוצים, תופסים את החיים כפי שאנחנו רגילים – ללא ערות יש רק אִיזְם ללא בּוּדְה; אבל כאשר אנחנו ערים הדברים באמת פשוטים – ערות היא ערות היא ערות, ערות היא קשב, מודעות, נוכחות ... ולכן אנחנו מתבוננים לאור השאלה – ממש כאן ועכשיו, האם אנחנו קשובים לחיים? האם אנחנו יכולים לפגוש את הדברים כפי שהם, חדשים ובלתי ידועים?

להיות נוכחים-מודעים, כאן ועכשיו – הדברים פשוטים, אפילו אם לפעמים הם לא קלים; הם לא קלים ולכן אנחנו מגיבים ומנסים להתחמק מהקשיים, וכך אנחנו מסתבכים – אבל עדיין הדברים פשוטים: כל מה שאנחנו באמת רוצים – חופש ושלום ושמחה ואהבה – הכל כבר מצוי ממש כאן ועכשיו, כאשר אנחנו ערים. ולכן אין דרך אלא ערות, היא דרך-לא-דרך, צעד אל הלא נודע – הדהרמה אינה דרך סלולה על-פי מתכון או מרשם, תכנית או נוסחה, עם שלבים ואמצעים ומטרה, מצפן ומפה, מעקה ביטחון ותנאים תומכים; הדהרמה אינה חוף מבטחים, החיים אינם בטוחים – הדהרמה היא רעידת אדמה! ... וכך אנחנו שומטים ומתעוררים להיות באמת בחיים, בכל רגע מחדש – זו הדרך להגשים את איכות החיים הערים.

~   ~   ~

ערות היא הלב של דרך הבודהה, דרך קשב לחיים – אין דרך אלא ערות, היא המפתח והשער והדרך כולה, היא טעם החיים; אבל אי-אפשר לתפוס אותה בנוסחה, דימוי או מילה, וכך היא אינה שייכת לכל מסגרת מסוימת, אסכולה או מסורת או שיטה. מעבר למילים ולכל השיעורים שהבודהה לימד, ערות היא המהות – היא הצבעה ישירה והזמנה לפגישה עם החיים, ממש ברגע הזה; ערות היא הזמנה להתנסות ישירה, היא גישה של פגישה מלאת חיוּת – לב אל לב, אדם עם אדם – וכך היא מאפשרת מסירה בלתי אמצעית של הבנה בהירה ושמחת חיים:

במשך זמן חייו הבודהה דיבר אינספור מילים, הבודהה לימד אינספור שיעורים; ובאחת הפעמים, על-פי המסופר, הוא לא אמר דבר. הוא ישב מול קהל התלמידים, וללא מילים כך הם ישבו – קשובים; עד שהבודהה הושיט את ידו, אחז בפרח שהיה מונח לצידו, והגיש את הפרח בפני הקהל, ללא מילים. קהל התלמידים מייד ניסה למצוא פירושים והסברים – מהי הכוונה, מהי המשמעות – כולם היו מאוד עסוקים; ורק אחד, על-פי המסופר, היה באמת ער לדברים – רק מָהָה-קָאשְׁיָאפָּה חייך חיוך של הבנה שלמה, חיוך של שמחת חיים: הבודהה הגיש פרח, ומהה-קאשיאפה חייך; הבודהה הגיש פרח של הבנה, ומהה-קאשיאפה הבין.

הבודהה מזמין אותנו להתעורר, ולגלות כאן ועכשיו את עובדות החיים – פרח הוא פרח, חיוך הוא חיוך, הבנה היא הבנה – הדברים באמת פשוטים; אבל האם אנחנו באמת מבינים? – האם אנחנו קשובים, ערים בהכרת תודה לפרחים של החיים? והפרחים זה לא רק מה שאנחנו בדרך-כלל חושבים – לפרחים יש גם קוצים, הפרחים והקוצים אינם נפרדים; הפרחים הם גם הקוצים, כל הדברים הם פרחים כאשר אנחנו באמת ערים ... וכך אנחנו מבינים שגם הקוצים הם פרחים – הם הזדמנויות לגלות בליבנו ובחיינו חמלה. כאשר אנחנו נוכחים-מודעים הפרחים פורחים והקוצים קוצים, כאשר אנחנו קשובים הלב ער בשמחת חיים – ומה עוד אנחנו צריכים כדי להתעורר כאן ועכשיו ולגלות יופי בכל הדברים? הבודהה מגיש לנו שפע של פרחים, בכל רגע בחיים – האם אנחנו ערים? האם אנחנו יכולים לחייך בשמחת לב, שמחה קשובה מלאת חמלה, ממש כאן ועכשיו כפי שאנחנו במקום בו אנחנו נמצאים, עם הפרחים וגם עם הקוצים של החיים?

ערות היא החופש להיות באמת בחיים, פשוט להיות ובאמת לגלות את המתנה של החיים – היא הדרך לגלות את החיוּת של כל הדברים; ערות היא הפרי המתוק ביותר של עץ החיים, השורשים והגזע והענפים והעלים והפרחים של עץ החיים – היא הדרך כולה, הצעד הראשון והאחרון בדרך קשב לחיים; אבל ערות אינה דבר שאנחנו עושים – כאשר אנחנו נוכחים-מודעים החיים ערים לעצמם, החיים בעצמם מתעוררים – משמע, ערות אינה דבר-מה אותו משיגים וצוברים או מוסרים, נותנים ומקבלים. מה הבודהה נתן? מה מהה-קאשיאפה קיבל? ברגע אחד ברגע הזה שניהם ביחד היו ערים וכך הם נפגשו, הבינו, חייכו – ערות אינה ניתנת למסירה או לצבירה, ערות אינה דבר מסוים, הישג או רכוש או תכונה, אלא היא גישה של פגישה עם כל הדברים כפי שהם; ערות היא הגישה הקשובה לחיים ברגע הזה – היא מרחב של חיוּת, מרחב שלם של קשב לחיים. וזה לא תמיד נוח, זה בטח לא בטוח, אבל כך הם החיים: בחורף רועדים מקור, בקיץ מזיעים בחום – כאשר אנחנו ערים גם החורף וגם הקיץ הם פרחים; כאשר אנחנו ערים אנחנו שמחים כאשר אנחנו שבעים או רעבים – להיות שבעים, להיות רעבים, שניהם פרחים; ערות היא החופש להיות באמת בחיים.

לפני הרבה שנים הבודהה הגיש פרח ומהה-קאשיאפה חייך, הבודהה הגיש פרח של הבנה ומהה-קאשיאפה הבין; אבל הבודהה כבר מת, ואילו אנחנו עדיין בחיים. מהה-קאשיאפה הבין, הבודהה הבין, ואנחנו – האם אנחנו כאן ועכשיו קשובים בלב שלם ובאמת מבינים? הבודהה כבר מת ואנחנו עדיין בחיים, הבודהה כבר מת והבודהה מתעורר לחיים, הבודהה חי רק כאשר אנחנו-עצמנו באמת בחיים, רק כאשר אנחנו-עצמנו נוכחים-מודעים – עכשיו, ובכל רגע מחדש; משמע, הבודהה החי אינו מצוי במסורת של הסברים וטקסים, או בסמכות של כתבים ומורים – הבודהה החי זו ערות, וכאשר אנחנו ערים אנחנו רואים יופי בכל רגע בחיים, ובכל מצב בו אנחנו נמצאים אנחנו שמחים ואוהבים וחופשיים: ערות היא החופש להיות שלמים עם החיים, לחיות בקשב-לב שלם בכל מצב חיים נוכחי ובאמת לנשום במלואה את הנשימה של החיים – זו הגישה הקשובה ברגע הזה, היא המפתח והשער לאיכות החיים הערים.

הבודהה לא היה בודהיסט, הבודהה לא לימד בודהיזם: הבודהה היה בן-אדם שפגש אנשים ממש במקום בו הם נמצאים, דיבר אל ליבם דברים פשוטים, ולימד איך להתעורר לחיים – איך לחיות במלואם ולעומקם את החיים שאנחנו חיים, החיים הממשיים בלב המצב האנושי. ואיך אפשר לפגוש את הבודהה? היכן הוא גר? מהי כתובת האתר? הבודהה גר כאן ועכשיו נקודה חמלה, נקודה חופש ושלום ושמחה ואהבה; הבודהה שוכן בכל מקום וזמן בהם אנחנו נוכחים-מודעים, קשובים לחיים; הדברים באמת פשוטים. וכאשר אנחנו באמת ערים כבר אנחנו חופשיים, בכל מצב בו אנחנו נמצאים, ממש כאן ועכשיו בלב החיים, עם הפרחים ועם הקוצים; חופשיים להיות ערים ליופי של החיים, חופשיים לפגוש את כל הדברים בשלום ובשמחה, חופשיים להיות באמת בחיים, חופשיים לאהוב – ומה עוד אנחנו מבקשים?