מילים מכסות, מילים מגלות

מיכל ארבל


בעקבות המסה של חיים נחמן ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון"


[לקובץ PDF של הטקסט: לקריאה / להורדה ]


מילים מכסות.

מילים מכסות וחוצצות.

אנחנו פוחדים להיות ללא כיסוי, להיות גלויים, חשופים – חשופים לעצמנו ולאחרים, חשופים לשבריריות של החיים, חשופים לאינטימיות עם כל הדברים.

כאשר מילים נאמרות ללא תשומת-לב, מופרחות לאוויר ללא רגע של מחשבה, ללא מרחב נשימה – הן מכסות על המבוכה; הן לכאורה יוצרות קשר אך למעשה מהוות חציצה בינינו לבין אחרים, חציצה בינינו לבין החיוּת העדינה, העמוקה, הקיימת בכל הדברים.

יש בנו פחד לפגוש את החיים כהווייתם, ללא מסך המילים החוצץ, ללא הגנה מפני הלא-נודע – הרי החיים באמת אינם ידועים, אינם בטוחים; איך נדע מה טומן בחובו הרגע הבא? לכן נמשיך למלל, נסתום את החורים, נמלא במלל את כל החללים...

יש בנו פחד לפגוש את אימת הקיום הראשונית, ללא דבר שניתן להיאחז בו, ללא שם וללא צורה. וכך, המילים מכסות על הפחד מפני אי הידיעה, מגוננות כביכול, חוצצות בינינו לבין הכאב, חוצצות בינינו לבין השאלה – מה זה כל זה? – מבלי שנוכל לאפשר מרחב שהייה ללא תשובה מוכרת וידועה, ללא מילה שמסבירה ומפרשת, ללא מילים שמכסות על השקט; ללא הוויה קשובה אל הקול שמעבר – מעבר למילים ומעבר למושגים המוכרים והבטוחים, קול דממת החיים.


ללא המילים, כיצד נפגוש את פחד המוות? חשופים, גלויים – זה בודד מדי, זה כואב מדי; האם נוכל לעמוד בזה? האם לא נתפרק לרסיסים? לכן בהלוויות ובאזכרות אנחנו ממלאים ומכסים בשירים ובסיפורים, ממסגרים את הכאב למקום ולשעה ייעודיים, שלא יפלוש לנו לשאר מרחבי החיים...

האם נוכל לפגוש את המוות, את החלל הריק, ללא מעקה בטחון לאחוז בו? האם נוכל לפגוש את הפחד והכאב, ללא מילים, ועדיין להישאר בחיים??


כן, יש אפשרות שנוכל. וכאשר נפגוש את הכאב ואת פחד המוות פנים אל פנים, נוכל להיות באמת בחיים. ואז –

מילים מגלות.

מילים מגלות קירבה בינינו לבין אחרים, מילים מנחמות את הפצעים;

מילים מבטאות את שמחת היופי שאנחנו רואים, מילים מגלות את אהבת החיים.

כל עוד נשתמש במילים ללא תשומת-לב, כהגנה מפני אי הידיעה, הן יהיו כגשר רופף על פני התהום, ולא נעז להסיט מבטנו כלפי מטה. אך כאשר המילים נהגות בתשומת-לב, ללא בטחון הקליפה החיצונית, בסימן שאלה וללא תשובה מוכנה וידועה; כאשר הן מנסות לגלות את מה שבפנים ומעבר, את מה שאין לו שם וצורה אלא אמת וקירבה – אז המילים מהוות גשר דרכו נוכל לבטא את עומק החוויה שאנחנו חווים, חוויה שהיא מעבר למילים. וכך, נוכל לפסוע על הגשר ולהזמין לעבור דרכו גם אחרים, נוכל להלך בין טיפות המילים, קשובים להמיית החיים.

מילים, כאשר הן מבוטאות בקשב ורוך, כאשר הן באמת נוגעות בחוויה האנושית על כל הרבדים – הן מתנה, הן כמו מים חיים.