התבוננות בעובדות החיים

מאיר זוהר

ערוּת היא הצעד הראשון והאחרון שאנחנו באמת צריכים, היא המפתח והשער למהפך באיכות החיים ממש ברגע הזה; ערות היא החופש להיות כאן ועכשיו ולפגוש את החיים, פשוט להיות קשובים ללא אפליה לכל הדברים, ללא התכחשות וללא התיימרות, ללא מורא וללא משוא פנים, וכך להיות באמת בחיים – ערות היא החופש לחיות בעולם בלי להיות לכודים, וכך לאהוב את החיים. ערות היא נוכחות פשוטה בלב החיים ומודעות פתוחה לכל הדברים, היא החופש להתבונן נכוחה ובאמת להבין את החיים; ערות היא הבנה חיה שלמה, הבנה שהיא פשוט התנסות ישירה ומהפך בגישה לחיים בכל רגע מחדש ברגע הזה – ערות היא הבנה בהירה של עובדות החיים, הבנת אמת של טבע הדברים.

הדברים באמת פשוטים – זה באמת פשוט להיות באמת בחיים; הדברים פשוטים אבל לפעמים הם לא קלים – לפעמים זה לא קל לפגוש בפשטות את עובדות החיים. אנחנו פוחדים לפגוש את החיים כהווייתם ולכן אנחנו מזדהים ונצמדים לדבר מסוים, קבוע ונפרד לכאורה, ולכן אנחנו בודדים; אנחנו משתוקקים למצוא מוצא ולהשיג הקלה באמצעות רכישה וצבירה של חפצים, תנועה אל מקום וזמן ומצב אחרים, אבל עדיין אנחנו לא מסופקים וכך אנחנו מתוסכלים, ולכן אנחנו סובלים – אנחנו סובלים מפני שאנחנו לא באמת פוגשים כאן ועכשיו את החיים, אנחנו סובלים מפני שאנחנו לא באמת מבינים: הסבל אינו המצב והתנאים המסוימים בהם אנחנו נמצאים – הסבל הוא פשוט חוסר הבנה של המצב והתנאים; ולכן די להיות כאן ועכשיו נוכחים-מודעים ולפגוש את החיים כפי שהם מתגלים – הפרחים והקוצים, מופיעים וחולפים, מבחוץ ומבפנים ... ואז, אפילו שלפעמים אנחנו מתקשים, עדיין הדברים פשוטים – די להיות ערים למתרחש כאן ועכשיו כדי באמת להבין את עובדות החיים, בכל רגע מחדש לפגוש בפשטות ולגלות את כל הדברים וכך להיות חופשיים – חופשיים מפחד ובדידות ותגובתיות, חופשיים לאהוב בלב המצב האנושי, חופשיים להיות באמת בחיים.

לדוגמה, אחת העובדות הפשוטות של החיים – הדברים משתנים; הם צומחים ופורחים ואז דועכים, בדרך הטבע מופיעים וחולפים, באופן מהיר ומיידי או באופן איטי והדרגתי, מבחוץ ומבפנים, הדברים החומריים והמצבים הרגשיים והדעות הקדומות והדימויים העצמיים – כל הדברים משתנים. הדברים משתנים, זו עובדה – גם כאשר אנחנו לא רוצים; הדברים משתנים, לא מפני שאנחנו רוצים – פשוט כך הם החיים. וכאשר אנחנו ערים כאן ועכשיו כבר אנחנו באמת מבינים שהדברים משתנים, והבנה בהירה של העובדה מאפשרת לנו להכיל את הגלים שעולים ויורדים, באים והולכים, בלי להיסחף או לשקוע בסערות של החיים; הבנה של העובדה הגלויה שהדברים משתנים מאפשרת לנו להעריך ולהוקיר את כל המתנות של החיים שעכשיו אנחנו מקבלים.

ועדיין, בחיי היומיום, כאשר אנחנו מתקשים, כל-כך מהר אנחנו מתייאשים – כל-כך בקלות אנחנו שוכחים, ובטעות אנחנו חושבים שהמצב לא ישתנה עוד לעולמים; וכאשר אנחנו מצליחים ומשיגים שוב אנחנו שוכחים, ובטעות אנחנו חושבים שהדברים קבועים וממשיכים ללא שינוי – אנחנו נצמדים לרעיון של קביעות, זו אשליה של נצח שאין בה באמת חיים. ואפילו אם לרגע-קט אנחנו מסכימים לכך שהדברים משתנים, בדרך-כלל אנחנו עדיין נאחזים בנקודת משען דמיונית, נפרדת וקבועה לכאורה, היא 'אני' – "הדברים משתנים, מבחוץ, אבל מבפנים אני עדיין 'אני'", כך אנחנו כרגיל חושבים; זה חוסר ההבנה של העובדה הגלויה – הדברים משתנים, כך הם החיים. ללא הבנה קשובה אנחנו מחפשים יבשה יציבה בלב ים החיים, אי של ודאות, עמדה איתנה שלעולם לא משתנה – אנחנו מחפשים את הנצח באדם או ברעיון, אידיאה או דמות מופת, אנחנו מחפשים מצב מסוים תמידי ... אבל כל הדברים משתנים, זה טבעם, רק אנחנו לא מבינים.

הדברים משתנים, אין דבר שהוא תמיד אותו הדבר – כך הם החיים; הדברים משתנים, אבל אין דבר שמשתנה בנפרד מדברים אחרים – הדברים ביחד משתנים: כל שינוי משפיע ומושפע מכל שאר השינויים. הדברים משתנים, אבל אנחנו לא רוצים – אנחנו פוחדים, ולכן אנחנו מגיבים – אנחנו מבקשים אחיזה בעמדה נפרדת וקבועה לכאורה ... ועדיין, בדרך הטבע אין מנוס – הדברים משתנים, מופיעים וחולפים, כך הם החיים, לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים; וכך לא ניתן לספק את כל הרצונות והצרכים, וכך לעולם אנחנו לא מרוצים. הדברים משתנים, זה טבעם, אבל אנחנו לא רוצים; ואפילו כאשר אנחנו רוצים שינוי מסוים, עדיין אנחנו לא מוכנים באמת להשתנות – זו הסתירה העצמית של הרצונות הרגילים: אנחנו רוצים לשפר את מצב החיים, להקל את המצוקה והקשיים, ועם זאת אנחנו רוצים לשמר את הנוחות של תפיסת העצמי ותמונת העולם המוכרת והידועה; אנחנו רוצים שינוי מסוים אבל אנחנו לא מוכנים לשמוט את הגישה הרגילה לחיים, משמע – אנחנו רוצים שליטה, אנחנו רוצים שהדברים יהיו כפי שאנחנו רוצים ... ועדיין הדברים מתגלים בזמנם, על-פי טבעם, לאו דווקא כפי שאנחנו חושבים – המחשבה תמיד חושבת במונחים של דברים בדידים, קבועים ונפרדים, וכך היא מוגבלת ואינה באמת מסוגלת לפגוש את החיים כהווייתם, להבין את טבע הדברים ולתפוס את העובדה הפשוטה: בדרך הטבע הדברים משתנים, כך הם החיים.

הדברים גלויים, אבל ללא ערות אנחנו לא באמת מבינים את עובדות החיים הפשוטות ביותר ולכן אנחנו מסתבכים; אנחנו לא מבינים את חוקי הטבע הבסיסיים, לא מבינים את טבע הדברים – ללא הבנה קשובה אנחנו מתכחשים לחיים: אנחנו מתנהגים בניגוד לממשות, מתנגשים בעצמנו ובאחרים, דורסים ונדרסים, ולכן אנחנו סובלים. ללא הבנה אנחנו סובלים – אנחנו פוחדים ובודדים, מתוסכלים ולא מסופקים; אנחנו סובלים ולכן אנחנו מגיבים ומנסים להתחמק מהקשיים – אנחנו מגיבים, פוגעים ונפגעים, ללא מוצא ... וכך אנחנו מסתבכים – אנחנו מסוכסכים בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים, אנחנו מסוכסכים עם החיים, ולכן אנחנו סובלים.

בדרך-כלל אנחנו לכודים בעולם ההרגלים והמחשבה, עולם הסבל והתגובה – זו הגישה הרגילה בה אנחנו מתייחסים, גישה של תגובתיות עיוורת, היא פשוט חוסר הבנה; זו דרך החיים הרגילה בה אנחנו חושבים ומתנהגים ומתייחסים, ללא חופש וללא הבנה. בדרך-כלל אנחנו לא באמת מבינים – אנחנו חושבים ומתייחסים במונחים של דברים קבועים ונפרדים, אנחנו מתנהגים כאילו ניתן לשלוט על התנאים, לספק את כל הרצונות והצרכים, להתחמק מתוצאות המעשים – אנחנו מתכחשים לטבע הדברים, ואנחנו לא מוכנים לשמוט ובאמת להשתנות; אבל ללא שינוי מן היסוד, כל עוד אנחנו נאחזים בתפיסה עצמית ידועה ובתמונת עולם ודאית ובטוחה לכאורה, ללא מהפך בגישה לחיים אנחנו ממשיכים וסובלים – ללא מהפך בגישה, ללא פגישה קשובה עם החיים כהווייתם, ללא הבנה חיה שלמה עדיין אנחנו סובלים ... ועם זאת זה באמת פשוט לפגוש כאן ועכשיו את עובדות החיים ובאמת להבין, בכל רגע מחדש להתעורר לחיים ברגע הזה וכך להשתחרר לחופשי מאי-הנחת הראשונית של המצב האנושי.

זה באמת פשוט, והעובדות גלויות – אין צורך בתרגילים מיוחדים, משימות ומאמצים, אין צורך בתנאים מסוימים כדי להבין – אין צורך לצבור מידע אודות הדברים, להשיג ידע נשגב שהוסמך ונמסר על-ידי המומחים; אין צורך לנתח לפרטים ולפרט מרכיבים, אין צורך להחליף בהדרגה את המסקנות והדעות הקודמות בדעות ומסקנות אחרות, אין צורך להגיע לדרגה של קדושים נעלים ... די בהתבוננות נכוחה, די להיות ערים לדרך הרגילה בה אנחנו חושבים ומתנהגים ומתייחסים בכל מצב חיים, די להיות ערים לחוסר ההבנה של עולם המחשבה וההרגלים, ממש כאן ועכשיו, וכבר אנחנו באמת מבינים, וכבר אנחנו באמת בחיים; מה עוד אנחנו מבקשים?

זו האמת הראשונה והאחרונה של החיים: בעולם ההרגלים והמחשבה אנחנו חיים בחוסר הבנה, וכאשר אנחנו לא באמת מבינים את עובדות החיים אנחנו סובלים; ועדיין, אפשר להבין את חוסר ההבנה וכך להשתחרר לחופשי – יש דרך להיות ערים, דרך קשב בלב החיים. בדרך-כלל אנחנו לא באמת מבינים את טבע הדברים – זו הגישה הרגילה, כך הם החיים בלב המצב האנושי ... ויחד עם זאת אפשר להתבונן נכוחה ולפגוש את עצמנו כפי שאנחנו, אנשים חושבים ורוצים ולא מרוצים, בעלי תסביכים והתניות ומטענים – בכל רגע מחדש ברגע הזה אפשר לפגוש גלויות וכך להבין בבהירות את חוסר ההבנה; וכך אנחנו חופשיים מאשליה, פחד ובדידות ותגובתיות, חופשיים מאי-נחת, חופשיים לאהוב את החיים: בכל מקום וזמן, בכל מצב כאן ועכשיו, בכל רגע של נוכחות-מודעות כל אדם יכול לפגוש בחמלה, להבין ולאהוב וכך להיות באמת בחיים – בדרך הטבע, אפשר להיות ערים.

זו האמת הראשונה והאחרונה: אנחנו סובלים, וכדי להיות חופשיים מסבל יש לפגוש ובאמת להבין את הדברים כפי שהם בכל מצב חיים נוכחי; ורק ערות, היא קשב-לב שלם, היא הצבעה על העובדה הגלויה והזמנה להתנסות ישירה, היא הבנת אמת של עובדות החיים – ערות היא הבנה שלמה של טבע הדברים, הבנה חיה של דרך העולם, הבנה בהירה של האדם בלב המצב האנושי. כך, כאשר אנחנו ערים כאן ועכשיו, פשוט נוכחים-מודעים, אנחנו באמת פוגשים את החיים ואנחנו באמת מבינים; וכך כבר אנחנו חופשיים – החופש היחידי האפשרי ברגע הזה הוא החופש להיות ערים: ערות היא החופש לפגוש כאן ועכשיו את החיים, להיות באמת בחיים; החופש לפגוש בשלום ובחמלה את הקוצים ואת הפרחים ולראות יופי בשמחת חיים, בעצמנו ובאחרים, מבחוץ ומבפנים; החופש לאהוב, את עצמנו וגם אחרים, ולגלות את האהבה בפעולה, זה חופש פעולה קשובה ... ולכן ערות היא הלב של דרך קשב לחיים – היא המפתח והשער והדרך כולה, הצעד הראשון והאחרון שאנחנו באמת צריכים.

~   ~   ~

בכל רגע מחדש, התבוננות נכוחה היא המפתח והשער למהפך עמוק ומשמעותי באיכות החיים; ולכן אנחנו מתבוננים כאן ועכשיו כדי להבין את טבע הדברים וכך לגלות את עובדות החיים שחוסר הבנה שלהן גורם לסבל, העובדות שאם נבין אותן נשתחרר לחופשי מאי-הנחת הראשונית של המצב האנושי.

כאשר אנחנו ערים אנחנו מבינים שהעובדה הפשוטה ביותר של החיים היא שעכשיו אנחנו כאן, כפי שאנחנו: אנחנו כאן ביחד, לא כל אחת ואחד בנפרד; בכל מקום וזמן בהם אנחנו נמצאים, בכל מצב אנחנו שפע של חיים, כלפי חוץ וכלפי פנים; כאן ועכשיו אנחנו מי שאנחנו כפי שאנחנו, כך הם החיים. עכשיו אנחנו כאן, כאן אנחנו כך, כך אנחנו עכשיו – כאן-כעת-כך הם שלושה היבטים משלימים, שלושה פנים של עובדה אחת תמימה, היא האמת של הרגע הזה – עכשיו אנחנו כאן כפי שאנחנו, כאן ועכשיו כך הם החיים; וכאשר אנחנו באמת מבינים עובדה גלויה זו כבר אנחנו חופשיים מהתכחשות לממשות של החיים, חופשיים מאשליה ומתגובתיות עיוורת – חופשיים מפחד ובדידות, חמדנות ואלימות – חופשיים להיות כאן ועכשיו ולפגוש את החיים כפי שהם, חופשיים להיות באמת בחיים.

וכאשר אנחנו כאן ועכשיו פוגשים את החיים כהווייתם, אנחנו מגלים עובדות נוספות – אנחנו מגלים את עובדת הארעיות של כל הדברים ואת הוויית הגומלין של החיים: הדברים משתנים, החיים בכל רגע חדשים, בלתי צפויים, הדברים ממשיכים ומתחדשים בכל רגע בחיים; הדברים אינם נפרדים, החיים שלמים, הדברים משפיעים ומושפעים – זו הנשימה של החיים: הדברים משתנים, אבל אין דבר שמשתנה בנפרד מדברים אחרים; הדברים ביחד משתנים, וכך הם משפיעים ומושפעים – השינוי של כל דבר משפיע ומושפע מכל השינויים האחרים. החיים הם מערכת יחסים, מארג של השפעות גומלין, מבפנים כלפי חוץ ומבחוץ כלפי פנים, וכך כל דבר מורכב מכל הדברים, בכל מקום וזמן, בעולם ובאדם – דבר לא קיים כשלעצמו, בנפרד מדברים אחרים, אלא באשליה של המחשבה; ואין דבר שהוא תמיד אותו הדבר – הדברים הם הגלים של ים החיים וכך המים מתגלים, לובשים ופושטים שם וצורה, בכל רגע מופיעים וחולפים – זה משחק מחבואים, פסטיבל מסכות, מופע קסמים – זה הניגון של החיים, האם אנחנו קשובים? – כך הם החיים.

החיים שלמים והדברים משתנים על-פי טבעם, משפיעים ומושפעים – הדברים מתגלים בזמנם, בהתאם לכל הדברים האחרים; ולכן עובדת חיים נוספת היא שלא ניתן לשלוט על התנאים של מצב החיים, משמע – החיים הם לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים: כל אדם, כל עם, כל מצב, כל דבר שקיים, חולף ונעלם – הנצח הוא שקר וכזב, אשליה, רעיון אכזב; בדרך הטבע אין מנוס מחולי, אין מנוס מזקנה, אין מנוס ממוות, אין מנוס מפרידה – כולנו מזדקנים, לפעמים חולים, במוקדם או במאוחר מתים, נפגשים ואז ממשיכים – אלו הן עובדות החיים. לא ניתן לשלוט על התנאים של החיים, מפני ששליטה מחייבת שימוש באמצעים של הפרדה – "הפרד ומשול" זו הסיסמה של השיטה של המחשבה, אבל לא כך הם החיים; לא ניתן לשלוט על התנאים מפני ששליטה מלאה אפשרית רק מנקודת משען נפרדת וקבועה, עמדת ייחוס שאינה קיימת בממשות אלא רק בתפיסה הרגילה של עולם המחשבה.

זה טבע הדברים: לא ניתן לשלוט על התנאים, החיים הם לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים – הדברים משתנים אבל אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים ודאות אבל לא כך הם החיים ... וכך לא ניתן לספק את כל הרצונות והצרכים: אנחנו רוצים ורוצים, לכאן ולשם, כך או אחרת – כל-כך הרבה אנחנו רוצים; אנחנו רוצים לשפר את עצמנו ואת מצב החיים, ועם זאת אנחנו רוצים לשמר את הקיים ולהישאר כפי שתמיד היינו, כפי שאנחנו רגילים – יש בנו שפע של דחפים סותרים, ולכן אנחנו לא מסופקים – אנחנו רוצים ורוצים, ולעולם אנחנו לא מרוצים. החיים שלמים, החיים מורכבים מכל הדברים, דבר לא קיים כשלעצמו – אבל כל דבר רוצה בעצמו להתקיים, ולכן החיים כוללים פנים סותרים – כל דבר רוצה, כנגד רצונות של דברים אחרים; כדי להתקיים כל דבר זקוק למזון, וכך החיים ניזונים על חיים אחרים – החיים ניזונים על עצמם, זו הסתירה העצמית של החיים.

יש סתירה בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים, יש שפע של צרכים ורצונות סותרים ולכן אנחנו מסוכסכים, עם עצמנו וגם עם אחרים, וכך אנחנו מסתבכים – החיים שלמים, אבל אנחנו חושבים במונחים של דברים נפרדים; החיים שלמים אבל אנחנו לא באמת מבינים, ולכן אנחנו חושבים שאנחנו חסרים – זו העובדה של חוסר הסיפוק בעולם המחשבה וההרגלים, זו אי-הנחת הראשונית של המצב האנושי, זו הסתירה העצמית בה אנחנו חיים. לדוגמה, הסתירה של הבדידות והצפיפות: אנחנו חושבים שאנחנו נפרדים וחסרים, ולכן אנחנו בודדים, ולכן אנחנו רוצים להשיג הקלה באמצעות רכישה וצבירה של חפצים, דעות ומסקנות, חוויות ומערכות יחסים – אנחנו מנסים למלא את הריקנות של עצמנו, עד שפתאום אנחנו מגלים שהחיים צפופים; ואז שוב אנחנו עסוקים – אנחנו רוצים להיפטר ולהשליך ולאבד, לסלק ולחסל ולהעלים ולגרש, וכך שוב אנחנו בודדים, ללא מנוס וללא מוצא – זו הדרך הרגילה בה אנחנו סובלים ומגיבים, ללא חופש וללא הבנה.

יש דחפים סותרים בחיים, ולכן לא ניתן לספק את כל הרצונות והצרכים – אנחנו רוצים ורוצים ולעולם לא מרוצים, כך הם החיים; אנחנו סובלים, לא מסופקים, אבל ללא הבנה קשובה שוב ושוב אנחנו מגיבים ומנסים לפתור את הבעיה של חוסר הסיפוק מפני שאנחנו לא מבינים את המוגבלות של התגובתיות הרגילה – אנחנו לא באמת מבינים שבגישה תגובתית כל מסקנה היא רק השלכה של הדעה הקדומה, התוצאה היא תמיד המשכיות של הסיבה, וכך רעיון של פתרון לא יכול לתת מענה לבעיה של החיים בלב המצב האנושי. כאשר אנחנו לא מסופקים כאן ועכשיו זה 'בעיה' – הבעיה היא תמיד כאן ועכשיו, כפי שאנחנו כרגיל חושבים ומתייחסים – אנחנו חווים את עצמנו חסרים אבל אנחנו לא רוצים, ולכן אנחנו מגיבים ומנסים להתחמק מפגישה והיענות לאתגר של החיים ברגע הזה; כך, כאן ועכשיו אנחנו מתקשים ולכן יש לנו רעיון, כאילו הפתרון הוא אחר-כך ושם – כאן אנחנו סובלים ולשם אנחנו משתוקקים, זה הפתרון של הבעיה, אחריו אנחנו רודפים ... אבל בגישה הרגילה המטרה אותה אנחנו משיגים אינה שונה מהאמצעים בהם אנחנו משתמשים ומעמדת המוצא לה אנחנו מתכחשים – זו סמסארה, החזרה התמידית של עולם ההרגלים והמחשבה, עולם הסבל והתגובה בו אנחנו חיים. כאן ועכשיו אנחנו סובלים, לא מסופקים, אבל אנחנו לא רוצים ולכן אנחנו מגיבים ... ועדיין אנחנו לא מבינים שכל תגובתיות עיוורת תמיד ממשיכה את עצמה – כל סיפוק של תשוקה גורר תשוקות נוספות, כל פתרון גורר בעיות נוספות; משמע, לכל מה שאנחנו עושים יש השלכות והשפעות גומלין, וכך לא ניתן להתחמק – יש לקבל אחריות ולשאת בתוצאות המעשים.

הדברים באמת פשוטים – כאן ועכשיו, בכל רגע ובכל מקום – כך הם החיים; הדברים פשוטים, אבל לפעמים לא קל להיות בני-אדם כפי שאנחנו – מלאי סתירות ותסביכים, מלאים בחוסרים – ולכן אנחנו מגיבים ועושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לנסות להתחמק מהקשיים ... וכך אנחנו מנסים להתחמק מעצמנו כפי שאנחנו, להתחמק גם מאחרים, להתחמק מפגישה עם עובדות החיים: ללא הבנה קשובה אנחנו לא באמת פוגשים אלא מגיבים בניסיון התחמקות מהעובדה שהדברים משתנים ושהחיים שלמים, שהחיים בלתי ידועים ולאו דווקא כפי שאנחנו רוצים – אנחנו מנסים להתחמק מחוסר הוודאות, הסתירה וחוסר הסיפוק בעולם המחשבה וההרגלים; אנחנו מגיבים בניסיון לשלוט על התנאים, לספק את כל הרצונות והצרכים ללא התחשבות באחרים, להתחמק ממי שאנחנו כפי שאנחנו, ואפילו שאנחנו עושים ומנסים עדיין אין מנוס – אין מקום מחוץ לחיים, וכך לא ניתן להתכחש לטבע הדברים ולא ניתן להתחמק מתוצאות המעשים.

כאשר אנחנו סובלים, ללא יכולת הכלה וחמלה בדרך-כלל אנחנו מגיבים, אבל כל תגובתיות עיוורת ממשיכה את עצמה וכך אנחנו עדיין אנחנו, אנשים חושבים ורוצים ולא מרוצים; כאשר אנחנו מתקשים אנחנו מבקשים הקלה מאתגרי החיים, כך אנחנו עושים ומנסים, אבל כל עוד אנחנו לא באמת מבינים את טבע הדברים התוצאה של כל עשייה תגובתית רגילה היא שעדיין אנחנו סובלים: בדרך הטבע לכל מעשה יש תוצאה, וחלק מהתוצאות רצויות יותר וחלק פחות – כך הם החיים; אבל ללא הבנת אמת, כאשר אנחנו חושבים שהדברים נפרדים אנחנו לכודים בסתירה עצמית – אפילו שהחיים שלמים ומורכבים ולא ניתן לפצל אותם ולהתכחש לחלקים מסוימים, רק פרחים ללא קוצים, עדיין אנחנו מגיבים ואוחזים בדבר אחד ודוחים את האחר, נצמדים ומתנגדים ... ולכן אנחנו סובלים. לכל מעשה יש תוצאה – זה חוק הקארמה, חוק המשכיות השפעת העשייה – כך אנחנו חושבים ורוצים ועושים, וממשיכים בתוצאות המעשים; וכך, כאשר אנחנו סובלים ומגיבים, מנסים להתחמק מעצמנו ולהתכחש למצב החיים בו אנחנו נמצאים, ללא הבנה קשובה אנחנו ממשיכים ולא באמת משתנים – אנחנו רוצים שינוי, אבל ללא הבנה חיה אנחנו לא מוצאים מוצא מפני שאין מנוס מתוצאות המעשים.

החיים שלמים, החיים הם מערכת יחסים, מארג בו שלובים ושזורים כל הדברים – אנחנו כפי שאנחנו, כאן ועכשיו, אנחנו שפע של חיים; אנחנו כל מה שעשינו וכל מי שהיינו, אנחנו תוצאות המעשים של כל הדורות הקודמים, אנחנו מורכבים מהשפעות של כל הדברים – בכל מקום וזמן, הקרובים והרחוקים, המזינים והמזיקים; משמע, יש השלכות למעשים, שלנו וגם של אחרים – אנחנו התוצאה של מערכת החינוך ושל מערכת הביטחון, של מערכת הבריאות ושל אמצעי התקשורת, של מערכות היחסים ושל החברה כולה – אנחנו יוצרים את החברה בדמותנו, והיא מעצבת אותנו בחזרה ... אלו הן עובדות החיים. אין סיבה אחת ויחידה – יש שפע של סיבות ותנאים בהשפעות גומלין, כל דבר מתהווה וקיים ונעלם כתוצאה של כל הדברים האחרים וכך אנחנו התוצאה וגם הסיבה, כל אדם הוא התוצאה והסיבה של החיים כולם; ולכן כל אדם אחראי על כל העולם, וכך כל אחד אחראי על האחריות של כל האחרים – זו מעורבות שלמה. אנחנו ביחד כאן ועכשיו חיים, בהדדיות כולנו שותפים – כולנו ביחד נושאים בתוצאות המעשים; ולכן יש להבין ולאהוב את החיים כולם, ללא אפליה וללא משוא פנים, כדי לעזור באמת לעצמנו וכך לעזור גם לאחרים – האדם והעולם אינם נפרדים, וכך שינוי מן היסוד בעולם ומהפך בלב האדם אינם שני דברים שונים.

בגישה הרגילה לחיים אנחנו לכודים בעולם ההרגלים והמחשבה, ללא חופש וללא הבנה; אנחנו סובלים ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יודעים כדי למצוא מוצא, לשפר את התנאים של מצב החיים ולהשיג הקלה, ואפילו שהדברים באמת פשוטים עדיין אנחנו לא מבינים: כדי להשתחרר לחופשי מאי-הנחת הראשונית של האדם בלב המצב האנושי, כדי באמת להשתנות יש לשמוט אחיזה בכל עמדת ודאות ואשליה של ידיעה, וכך לעשות צעד אל הלא נודע. הדברים כמובן משתנים, אלו הן עובדות החיים, אבל אנחנו סובבים במעגלים של תגובתיות עיוורת, מעגלים שעל עצמם חוזרים – שוב ושוב אותם מצבים מוכרים וידועים, תבניות של הרגלים בהם אנחנו מוגבלים; כך אנחנו ממשיכים וסובלים ולעולם לא מסופקים, ולכן אנחנו רוצים שינוי ... אבל מפני שכל עשייה תגובתית רק ממשיכה את עצמה, התוצאה אינה באמת משנה. לפיכך, לא ניתן להביא לשינוי מן היסוד באיכות החיים בלי באמת להשתנות, ללא מהפך בגישה לחיים ממש ברגע הזה; ולכן יש לוותר על רעיון של שינוי כפי שאנחנו רוצים וכרגיל חושבים – זה רצון בשליטה! – ופשוט להיות פנויים לדברים כפי שהם מתגלים, פשוט להיות קשובים ולהיענות לניגון של הנשימה של החיים.

אנחנו רוצים שינוי, אבל ללא הבנה חיה אנחנו לא מוכנים באמת להשתנות – אנחנו רוצים שינוי כפי שאנחנו רוצים, שינוי על-פי תוכנית, נוסחה ידועה, רעיון, מתכון, אבל שינוי שכזה לא באמת משנה – זו תנועה מהידוע אל הידוע וכך אנחנו ממשיכים, זו החזרה התמידית של עולם המחשבה וההרגלים, זו פשוט התגובתיות של רצון בשליטה על התנאים; ולכן, כדי לאפשר מהפך שלם באיכות החיים יש לעשות צעד של שמיטה אל הלא נודע – זה צעד אל הרגע הזה בדרך קשב לחיים. ללא ערות אנחנו מגיבים ועסוקים בניסיון לשלוט על השינוי של החיים, ניסיון לשנות ולעצב את המצב והתנאים כפי שאנחנו חושבים ורוצים, כבר מכירים ויודעים, אבל כך אנחנו רק חוזרים על עצמנו ולא באמת משתנים; ולפיכך שינוי מן היסוד הוא מהפך של שמיטה, היא גישה של פגישה עם החיים כהווייתם – בכל רגע מחדש בכל מצב נוכחי זה החופש פשוט להיות נוכחים-מודעים, ללא אפליה וללא ידיעה וללא בחירה – זו הוויה קשובה בפעולה, הוויה שלמה בלב החיים – זה החופש פשוט להיות וכך לגלות את המתנה של החיים בלב המצב האנושי.

ללא הבנה קשובה אנחנו רוצים שהחיים יהיו כפי שאנחנו רוצים אבל לא כך הם החיים, ולכן אנחנו סובלים; ואז אנחנו מגיבים ומנסים למצוא אחיזה בעמדה בטוחה של שליטה, ודאות וידיעה, ועדיין אין מקום מחוץ לחיים וכך לא ניתן להתחמק מפגישה כאן ועכשיו עם הדברים כפי שהם. בדרך הטבע, אין מנוס מפגישה עם עובדות החיים – הדברים משתנים, בכל רגע חדשים, החיים שלמים וכך הדברים אינם נפרדים, משפיעים ומושפעים ... אבל המחשבה תמיד חושבת במונחים של דברים בדידים, קבועים ונפרדים, ולכן לא ניתן לדעת את החיים באמצעות השפה של עולם המחשבה, לא ניתן לטעום את החיים באמצעים רגילים – בשדה המחשבה לא ניתן באמת לפגוש את החיים; לא ניתן לדעת את החיים, משמע החיים בלתי ידועים – זו העובדה של חוסר הוודאות של החיים, העובדה שהחיים לעולם אינם מה שאנחנו חושבים: המחשבה מוגבלת ואינה מסוגלת באמת להבין את טבע הדברים וכך לא ניתן לתפוס את החיים באמצעות מילים ומושגים, דעות ומסקנות, רעיונות ואמונות, טענות וסיפורים, פירושים והסברים, סמלים ודימויים; לא ניתן לתפוס את החיים על-ידי הידיעה של השפה של המחשבה, היא הגישה הרגילה, היא השגרה של עולם ההרגלים.

יש פער בלתי ניתן לתפיסה בין השפה הרגילה בה אנחנו חושבים ומתייחסים לדברים לבין החיים – יש פער בין הדברים כפי שאנחנו רגילים לבין הדברים כהווייתם, כאשר אנחנו ערים; ולכן, יחד עם כך שאין מנוס מפגישה עם החיים, עדיין החיים אינם מה שאנחנו חושבים: עובדות החיים הן שהדברים משתנים ואינם נפרדים, אבל למעשה אפילו לא נכון לומר שהדברים משתנים, אינם נפרדים – האמת היא שהחיים שלמים, וכך הדברים פשוט אינם 'דברים'. הדברים הם 'דברים' רק בדרך הרגילה בה אנחנו מדברים, היא השפה של עולם המחשבה, היא השגרה של ההרגלים; כך אנחנו כרגיל חושבים אבל למעשה הדברים אינם באמת 'דברים', החיים הם פשוט החיים: שדה המחשבה הוא הידוע, ואילו החיים בלתי ידועים; וכך יש פער בין שפת המחשבה לבין החיים, פער שאי-אפשר לגשר עליו וגם לא צריך – די להיות ערים לחיים כהווייתם, להיות ערים לטבע הדברים כפי שהם, ויחד עם זאת להיות ערים ובאמת להבין גם את טבעה של המחשבה, להבין את יכולתה ואת מוגבלותה וכך לגלות את החיים מעבר לה; פשוט להיות נוכחים בגוף של הרגע הזה וכך להיות מודעים בפתיחות מלאה לכל הדברים בלי ללכת שולל אחר האשליה של המחשבה, בלי לבלבל בין הסיפורים של המחשבה לבין החיים.

כך אנחנו מתבוננים נכוחה ומגלים שהעובדה הפשוטה ביותר בכל רגע מחדש ברגע הזה היא ההוויה השלמה של החיים – כאן ועכשיו זו החיוּת שבכל הדברים; כך אנחנו קשובים במנוחה ובפעולה בכל מצב חיים, ובכל רגע של נוכחות-מודעות אנחנו מגלים – כאן-כעת-כך הם החיים ... הדברים באמת פשוטים: זה באמת פשוט לפגוש כאן ועכשיו את החיים כפי שהם מתגלים בכל שם וצורה, מבחוץ ומבפנים, וכך להבין את טבע הדברים; זה באמת פשוט לטבול בקשב-לב שלם בים החיים, פשוט להיות באמת בחיים.

~   ~   ~

כאשר אנחנו מתבוננים נכוחה בטבע הדברים, אנחנו באמת מבינים את עובדות החיים: עכשיו אנחנו כאן, כפי שאנחנו, כאן ועכשיו כך הם החיים – זו האמת של הרגע הזה, היא עובדת חיים פשוטה וגלויה בכל רגע בו אנחנו נוכחים-מודעים; ויש גם עובדות נוספות: העובדה השנייה היא שהדברים משתנים, החיים בכל רגע חדשים – אין דבר שהוא תמיד אותו הדבר; והעובדה השלישית היא שהדברים אינם נפרדים, משפיעים ומושפעים, החיים שלמים – דבר לא קיים כשלעצמו, כל דבר מורכב מכל הדברים.

כך הם החיים, אבל ללא הבנה חיה של העובדות אנחנו סובלים – הדברים משתנים אבל אנחנו לא רוצים, אנחנו פוחדים ומגיבים ועדיין לא ניתן לשלוט על התנאים – החיים הם לאו דווקא כפי שאנחנו רוצים, בדרך הטבע אין מנוס מחולי וזקנה ומוות ופרידה, זו העובדה הרביעית; והעובדה החמישית היא שלא ניתן לספק את כל הרצונות והצרכים מפני שיש דחפים סותרים – לדוגמה, הסתירה של הבדידות והצפיפות – וכך לעולם אנחנו לא מרוצים, זו העובדה של חוסר הסיפוק והסתירה העצמית של החיים: כל דבר רוצה בעצמו להתקיים, וכך החיים ניזונים על חיים אחרים.

העובדה השישית של החיים היא שבגישה הרגילה, ללא הבנה קשובה כל פתרון הוא תגובה לבעיה – הבעיה, היא אי-הנחת הראשונית של המצב האנושי, היא כאן ועכשיו, ובגישה תגובתית יש לנו רעיון כאילו הפתרון הוא אחר-כך ושם ... אבל פתרון שכזה הוא לעולם מוגבל, ולא באמת משנה – כל תגובתיות עיוורת תמיד ממשיכה את עצמה; והעובדה השביעית היא שלכל מעשה יש השלכות והשפעות, וכך אין מנוס – אין מקום מחוץ לחיים – לא ניתן להתחמק אלא יש לקבל אחריות מלאה ולשאת בתוצאות המעשים: כל דבר מתאפשר, מתהווה ומתקיים הודות לשפע של סיבות ותנאים, זה המארג של הוויית הגומלין, וכך אנחנו התוצאה וגם הסיבה של החיים כולם, ולכן כל אדם אחראי על כל העולם.

ועדיין, בעולם ההרגלים והמחשבה, ללא חופש וללא הבנה חיה אנחנו סובבים במעגלים של תגובתיות, שוב ושוב פוגעים ונפגעים, ללא מוצא – כך אנחנו סובלים, ולכן אנחנו רוצים שינוי ... אבל כדי באמת להשתנות יש לעשות צעד אל הלא נודע, זו העובדה השמינית – שינוי מן היסוד הוא מהפך של שמיטה, מהפך בגישה לחיים ממש ברגע הזה בכל מצב נוכחי; והעובדה הבאה היא שלא ניתן לדעת את החיים באמצעים הרגילים – החיים בלתי ידועים, לעולם הם אינם מה שאנחנו חושבים – זו העובדה של חוסר הוודאות של החיים, היא העובדה התשיעית – יש פער בלתי ניתן לתפיסה בין השפה של המחשבה, היא הדרך הרגילה בה אנחנו חושבים ותופסים את הדברים, לבין החיים: עובדות החיים כפי שבדרך-כלל מתארים הן שהדברים משתנים, אינם נפרדים – זה טבע הדברים, כך הם החיים – אבל הדברים הם 'דברים' רק בדרך בה אנחנו מדברים, למעשה החיים הם פשוט החיים, זו העובדה העשירית ... והעובדה האחרונה היא שיחד עם כל העובדות הקודמות, אפשר לפגוש כאן ועכשיו את החיים – בדרך הטבע, אפשר להיות ערים.

המים של ים החיים תמיד מתגלים כגלים – הם לובשים ופושטים שם וצורה, וכך כל הדברים מופיעים וחולפים ומשפיעים ומושפעים בהדדיות שלמה; וכך כל ההיבטים השונים של עובדות החיים, אינספור הפנים של טבע הדברים הם ביטוי של עובדה אחת פשוטה, היא ההוויה של החיים ברגע הזה: כאן ועכשיו, כך הם החיים. וכל העובדות האחרות עליהן מדברים, כל העובדות הנוספות עליהן מצביעות המילים הן פשוט המקומות הרגילים בהם אנחנו בדרך-כלל טועים ותועים, המצבים בהם אנחנו כרגיל מסתבכים ומסתכסכים, לכודים ואבודים; ולכן ערות כאן ועכשיו כבר מגשימה הבנת אמת של עובדות החיים, וכל המילים שמתארות את הדברים הן פשוט הזמנה להתבוננות נכוחה, אפשרות והזדמנות להתעוררות – האם אנחנו עכשיו קשובים, נוכחים-מודעים? – וכך אנחנו חופשיים באמת לנשום את הנשימה של החיים, מבחוץ ומבפנים, חופשיים להיות באמת בחיים, וכך אנחנו מגלים את המתנה של החיים ברגע הזה:

בכל רגע מחדש, העובדה הראשונה של החיים היא שעכשיו אנחנו כאן, כפי שאנחנו – והעובדה האחרונה היא שיחד עם זאת, ויחד עם כל העובדות האחרות, עדיין אפשר להיות ערים, אפשר לפגוש כאן ועכשיו את החיים; אפשר להבין באמת את עובדות החיים, טבע הדברים, ולהבין גם את חוסר ההבנה של עולם המחשבה וההרגלים וכך אפשר לפגוש בשלום ובחמלה את הקוצים ואת הפרחים, אפשר לראות יופי בשמחת חיים, אפשר להיות כאן ועכשיו חופשיים לאהוב – זו איכות החיים הערים ... ומה עוד אנחנו מבקשים?