שמונה-עשר קווים מנחים לחיים ערים
בספר "בודהיצ'יטה: בדרך אל הרגע הזה" שיחות אודות חיי הנזירות והחיים דרך גלימת הנזיר, דרך קשב לחיים; שיחות על המהפך של הרגע הזה ואיכות החיים הערים, על מדיטציה של תשומת-לב ופעולה קשובה בלב החיים.
השיחות עוסקות בנושאים רבים, בהם השאלות הבאות:
היית נזיר בודהיסט תשע שנים, חיית שש שנים במנזר – מה גרם לך לצאת לחיפוש? והאם מצאת את מה שחיפשת?
איך הגעת אל המנזר? מה הם המאפיינים העיקריים של חיי היומיום במנזר?
באיזו מסורת ועם איזה מורה למדת? מה למדת מהמנזר ומחיי הנזירות?
למה בעצם רצית להיות נזיר, ולקבל על עצמך את נדרי הנזירות? מהי המהות ומהי המחויבות של הנזירות? מהי הסיבה לחיי הפרישות? איך התקבלה ההחלטה – האם היו התנגדויות ופחדים? איך מוותרים על זוגיות ומיניות, משפחה וילדים?
לאחר שש שנים במנזר, מהי הסיבה לכך שפתאום החלטת לעזוב? האם כבר לא היה לך צורך במסגרת התומכת של המורה והקהילה?
כאשר עזבת את המנזר וחזרת לארץ עדיין לא עזבת את חיי הנזירות, אלא המשכת לחיות כנזיר בגלימה; שלוש שנים היית נזיר-ללא-מנזר – מה היתה מסגרת החיים? האם שמרת על סדר היום מהמנזר? ואיך התפרנסת כנזיר בישראל?
היית נזיר בודהיסט – מה יחסך לזהות הישראלית והיהודית? מדוע שינית את שמך עם החזרה לארץ – הרי לא נולדת בשם "מאיר זוהר"? ואיך ההורים קיבלו את הדרך שלך – הצעד אל הנזירות, ואחר-כך עזיבת המנזר והסרת הגלימה?
איך הגעת מאותה תמימות והתלהבות ראשונית לגבי חיי הנזירות אל ההחלטה לעזוב את המנזר, ואז להיפרד גם מהגלימה ולוותר על המחויבות הפורמלית של חיי הנזירות?
מה היחס בין חיים על-פי כללי הנזירות לבין חיים בתשומת-לב? אם תשומת-הלב באמת אינה תלויה בכללי ההתנהגות הנזיריים, מדוע אנשים עדיין מקיימים את הכללים?
אתה אומר שתשומת-לב אינה תלויה בתנאים ושאפשר גם בלי המורה והקהילה, המנזר וכללי ההתנהגות – אבל אתה הרי היית שם; האם באמת לא היה צורך לעבור שם כדי להגיע לכאן, אל הרגע הזה?
~~~
כיום, האם אתה עדיין בודהיסט? האם אתה מלמד בודהיזם?
לאיזו מסורת בודהיסטית אתה שייך? ואיזו מדיטציה אתה מלמד?
מהי מדיטציה של תשומת-לב? האם זו מדיטציה בודהיסטית?
במדיטציה של תשומת-לב, מה המקום של המסגרת הפורמלית – מדיטציה על-פי זמנים קבועים וקצובים, ומה המקום של תשומת-לב בחיי היומיום?
האם תשומת-לב אינה תרגול או אימון? האם אין לתשומת-לב טכניקה או שיטה? האם תשומת-לב אינה מיומנות שאנחנו מפתחים, משהו שאנחנו עושים?!
אפשר לעשות מדיטציה על-פי הנחיות שאנחנו מקבלים – האם ניתן להיות ערים בתשומת-לב גם ללא שימוש באמצעים?
האם בתשומת-לב יש הכרח במסגרת מחייבת ובמשטר של משמעת – האם המדיטציה תמיד תובענית ודורשת מאמצים?
ללא מסגרת, מהי בעצם המוטיבציה למדיטציה ולהתבוננות? למה בכלל לעשות מדיטציה? מה יצא לי מזה?
איך עושים מדיטציה של תשומת-לב? כמה זמן ביום צריך לעשות מדיטציה? האם יש תנוחה מסוימת נכונה בה עושים מדיטציה?
מה עושים במדיטציה כאשר פוגשים כאב וחוסר נוחות פיזית? לפעמים אנחנו חווים סערת רגשות – לדוגמה, כאשר אנחנו כועסים – ומה אז עושים? האם ניתן להשתחרר לחופשי מהרגלים של כעסים?
כאשר יש הפרעות במדיטציה, איך מטפלים בהן? והאם יש מדיטציה שאין בה הפרעה? מה זו מדיטציה ללא בחירה?
~~~
אתה מדבר על מהפך בגישה, ממש ברגע הזה ובכל רגע מחדש – מהי בעצם התנסות ישירה ברגע הזה? האם זו למעשה מדיטציה? או אולי זו הארה?
האם הדגש על להיות כאן ועכשיו נפוץ ומקובל בבודהיזם? האם הדהרמה, דרך הבודהה, עוסקת בעיקר ברגע הזה? ומה לגבי קארמה והאמונה הבודהיסטית בגלגולים – האם אין כאן סתירה עם הדגש על הרגע הזה?
האם ההצבעה על הרגע הזה מאפיינת רק את דרכו של הבודהה? האם זו גישה בודהיסטית ייחודית, או האם ניתן למצוא גישה דומה גם בדרכים רוחניות אחרות?
איך חיים ברגע הזה מתגלים ומתבטאים בחיי היומיום? מהי ההשפעה הממשית של ערות כאן ועכשיו על איכות החיים? האם לא קשה לחיות כאן ועכשיו כאשר אנחנו פעילים, עסוקים ועמוסים?
מה בעצם מרוויחים כאשר חיים ברגע הזה? במה זה שונה מהחיים הרגילים? כאשר חיים ברגע הזה, האם יש משהו עליו מוותרים?
מה המקום של העבר והעתיד בחיים ברגע הזה? לכולנו יש תוכניות ומטרות שאנחנו רוצים להשיג, לכולנו יש רצונות וזיכרונות וסיפורים – ברגע הזה, מה עושים?
האם זה טבע האדם לחיות ברגע הזה, ולהיות ערים? בדרך-כלל לא כך אנחנו חיים – האם כך אנחנו ערים כילדים קטנים? ואם זה באמת טבעי לחיות ברגע הזה, מדוע כל-כך מעט אנשים חיים כך?
מהי ההתייחסות של דרך קשב למציאות הפוליטית והחברתית שאנו חיים בה כאן ועכשיו ברגע הזה – האם בחיים בתשומת-לב יש מקום גם למעורבות חברתית ולעשייה פוליטית? מה המקום של עזרה לזולת בדרך קשב לחיים?