בית קשב - טעימות מתוך בנשימה אני בבית

שמונה-עשר קווים מנחים לחיים ערים

טעימות מתוך "בנשימה אני בבית"

כדוגמה לתוכן ולסגנון, הנה מספר קטעים מהספר "בנשימה אני בבית: יומן התעוררות":

מתוך פתח דבר:

ספר זה מבוסס על יומן שהתחלתי לכתוב בתקופה של שבר בחיי [...] המפגש עם המוות ועם חוויית האובדן ניפץ את עולמי, שמט את הקרקע תחת רגליי והביא לשינוי עמוק בגישה שלי לחיים, שינוי שנדרש לו זמן הבשלה של מספר שנים. הכתיבה והשהיה השקטה נולדו מעצמן, מתוך כמיהה לגעת במהות החיים והמוות ולהבין את הסבל האישי והאנושי, להבין את החיים בשלמותם.

[...] היומן נכתב במרחב של הוויה קשובה, מרחב שאִפשר התבוננות עצמית ולמידה. באופן דומה, גם קריאה במרחב שכזה יכולה לתרום לחקירה ולמידה עצמית. בקריאה קשובה אנחנו פנויים לשהות עם הדברים בשאלה פתוחה, חוקרת ומתעניינת, ונכונים להיות באי-ידיעה. ללא תשובה מיידית ומוחלטת, השאלה הפתוחה מזמנת אפשרות לתשובה שונה מהתשובות המוכרות והידועות; היא יכולה לאפשר הבנה חדשה של עצמנו מעבר למילים ומעבר לסיפור המוכר בו אנחנו בדרך-כלל חיים.

לבו של הספר הוא דרך חיים בקשב-לב, איכות של התבוננות קשובה שניתן לכנות אותה "מדיטציה" – זו מדיטציה של תשומת-לב, מדיטציה ברוח בודהיסטית. יחד עם זאת, הגישה המתוארת איננה מתייחסת ללימוד עיוני או שיטתי ואינה מציעה הנחיות לתרגילים, אלא מתארת מדיטציה כנוכחות מודעת הפתוחה לכל המתרחש במקום ובמצב בהם אנחנו נמצאים – זו מדיטציה כדרך חיים.

~ ~ ~

ענן מזכיר לי שהכל חולף

קשה לעיתים לקבל את העובדה שכאב עמוק כל-כך

הוא חלק מהחיים,

חלק מהחיים לפחות כמו השמחה והכרת התודה

על היופי והטוּב שבעולם.

יש בי צער עמוק; געגוע;

געגוע גם לאשליה, שאינני אוחזת בה עוד.

שוב ושוב עולה השאלה כיצד אוכל לחיות עם הכאב הזה,

ועולה התשובה

שגם הרגע הזה ישתנה בקרוב ויהיה לאחר;

לנשום נשימה עמוקה שמרגיעה.

ענן רך וקטן, מואר בזהב

מזכיר לי שהכל חולף

מראה לי את היופי הקיים.

מי אני?

מי אני בשם וצורה?

מי אני פה בעולם הזה,

מה יש לי לתת לאחרים

ובאיזה אופן של פעולה בעולם?

מהו הסיפור שלי,

מהן כל הזהויות שלי

ובאילו תפקידים אני משחקת ומופיעה?

"מי אני?" זו מחשבה שרק חושבת את עצמה.

אני תופעות בגוף-נפש

שמופיעות וחולפות

בהשתנות תמידית

אני חיים זורמים

בתנועה מתמדת

כל רגע מחדש הווים.

~~~

הנקר מנקר בעץ

והמחשבות מנקרות בראשי.

מחשבות:

דימויים, רעיונות, סיפורים, זהויות,

מילים מדוברות בתוכנו.

מעגלים של מחשבות

מתרוצצות

מסוכסכות עם עצמן

מנסות להתפייס;

האם ניתן להיות בשלום עם הסכסוך?

האם ניתן להיות ערים למחשבה כמחשבה

בלי להיות לכודים בסיפור?

האם אנחנו מבחינים בסיפור?

האם אנחנו מזדהים עם הסיפור?

מי אני ללא הסיפור?

מעבר למחשבות הארעיות שמופיעות וחולפות,

האם ניתן להבחין במחשבות הראשוניות –

בעמדות בהן אנחנו מחזיקים בבסיס הזהות העצמית שלנו?

אין מקום אחר לחיים

אין מקום אחר להגיע אליו.

אין מקום אחר בו נהיה יותר שלמים,

אין מקום אחר בו נהיה מסופקים.

כל מקום בו אנחנו עכשיו הוא הדרך

בלי שנדע להיכן תוביל הפסיעה הבאה.

ובדרך החיים לעיתים יש מורדות ופיתולים,

שמים עכורים וסערות גלים.

כיצד שלא להיות לכודים בגלים,

שלא ליפול לאובך ולערפילים?

כיצד לזכור את המים

ואת תכלת השמים?

לזכור מה חשוב באמת –

הדבר המשמעותי הוא היחס שלנו לחיים;

היחס לעצמנו ולעולם שאנחנו פוגשים.

פשוט להיות

ואיך להיות

כאשר אנחנו לכודים בייאוש ובערפילים?

לכודים בכאב, לכודים בסיפורים...

פשוט להיות.

אין לאן ללכת מהקושי והכאב

אלא לחוות אותם כפי שהם

ולאפשר להם לחלוף, להשתנות.

כתיבה

קשב לנשימה

רגליים על האדמה

כאשר אנחנו ערים לעולם –

למשב האוויר, לצמחים, לרחשי החיים;

כאשר אנחנו באמת חשים, רואים, שומעים, הווים

הלב שמח

רגע לאחר הכאב.

לב פתוח לעולם

הרוח מתבטאת בתופעות העולם.

כשם שהרוח כמשב אוויר

נראית בתנועת העלים וצמרות העצים,

כך הרוח כמהוּת

מתגלה בתופעות.

האם יש לנו

עיניים קשובות

אוזניים קשובות

אף קשוב

לשון קשובה

נקבוביות עור קשובות

ונפש קשובה

להבחין ברוח הפועמת חיים בעולם?

האם יש לנו לב פתוח לעולם?

כל-כך הרבה פעמים הלב סגור

מפחד, מתסכול;

וכאשר הלב פתוח –

איזו שמחה,

ענווה והכרת תודה,

יראת כבוד לחיים.

~ ~ ~

מתוך סוף דבר:

כאשר אנחנו תופסים את עצמנו כנפרדים – נפרדים מאחרים, נפרדים מהיבטי המציאות שאינם נעימים, נפרדים מהשלם שהוא החיים – אנחנו סובלים. אך ברגע שאנחנו מתעוררים לטבע הדברים יש בנו שמחה שלא תלויה בתנאים; אנחנו מתעוררים להדדיות של החיים, להבנה שהחיים שלמים – אנחנו לא נפרדים מהטבע, ממה שסביבנו ומאנשים אחרים. התעוררות היא לב פתוח אל החיים בשלמותם – היא הכרה בסבל וגם בכל הדברים היפים בחיינו שאינם סבל, היא חמלה כלפי עצמנו ואחרים, היא הכרת תודה ויראת כבוד לחיים; היא מפגש עם החיים כהווייתם – פרח הוא פרח, וכל אדם הוא אדם.

התעוררות היא קבלה שלמה של החיים, היא אהבת החיים כפי שהם. אלא שהדרך של חיים ערים אינה סלולה ולא מובילה אל מקום מסוים, אין לאן להגיע; זוהי דרך ללא התחלה וללא סוף, אלו חיים בהם כל מקום בו אנחנו נוכחים הוא הדרך [...] בכל רגע בו אנחנו הווים את החיים במלואם – ללא דחיה של הקשיים, ללא הפרדה בין כאב לבין שמחה, ללא הפרדה בינינו לבין אחרים – בכל רגע כזה יש בנו חופש, בכל רגע כזה אנחנו נוגעים בחיים לעומקם. ומכיוון שאין התחלה ואין סוף יש להתעורר בכל רגע מחדש, בכל נשימה חדשה. והנה עכשיו, בנשימה הנוכחית, כאשר אוויר נכנס ואוויר יוצא – האם אנחנו ערים? האם נוכל להתעורר באהבה אל החיים?

Google Sites

Report abuse