הדרשה על התורה הניתנת לחולים
תרגום: מאיר זוהר / על-פי התרגום לאנגלית של תיק-נהאט-האן (Thich Nhat Hanh) / מתוך "חופן של עלים: לקט מתורתם של הבודהה ותלמידיו"
חלק א' – מחלה אנושה
פעם שמעתי מילים אלו של הבודהה כאשר הוא שהה במנזר שבחורש ג'טה בגן של אנאתאפינדיקה, ליד שראבאסטי. באותו הזמן בעל-הבית אנאתאפינדיקה היה חולה אנושות. כאשר הנזיר הנכבד שאריפוטרה שמע זאת, הוא מייד הלך לאנאנדה ואמר, "אחי אנאנדה, הבה נלך ונבקר את התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה". הנזיר הנכבד אנאנדה ענה, "הבה ונלך מייד".
הנזיר הנכבד אנאנדה לבש את גלימתו, לקח את קערתו, והלך אל העיר שראבאסטי יחד עם הנזיר הנכבד שאריפוטרה. הם נכנסו אל העיר ופתחו בסבב קיבוץ הנדבות, כאשר אנאנדה הולך מאחורי שאריפוטרה. הם עצרו בכל בית עד שהגיעו לביתו של התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה ונכנסו לבקרו. לאחר שהתיישבו, הנזיר הנכבד שאריפוטרה שאל את התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה, "מהו מצב מחלתך? האם בריאותך משתפרת או מחמירה? האם הכאב הגופני מוקל במידת-מה, או האם הוא מתגבר והולך?" בעל הבית אנאתאפינדיקה ענה, "נזירים נכבדים, לא נראה שהמצב משתפר. הכאב אינו מוקל. הוא מתגבר כל הזמן".
חלק ב' – התבוננות בשלוש אבני-החן
שאריפוטרה אמר, "חברי אנאתאפינדיקה, כעת הזמן לתרגל התבוננות בשלוש אבני-החן – הבודהה, הדהרמה והסנגהה:
"הבודהה עבר אל עולם הדברים-כפי-שהם, הוא התעורר באמת ובתמים, הוא בעל הבנה שלמה ועשייה מושלמת, הוא הגיע לאושר של אמת, הוא מבין את טבע העולם, הוא עולה בהבנה על כולם, הוא התגבר על החולשות ועל החסרונות של בני-אדם, הוא מורם של אלים ואנשים, הוא הנעור, המשחרר לחופשי את העולם".
"הדהרמה היא התורה של אהבה והבנה שהטטהאגטה ביאר במיומנות. היא עמוקה ונפלאה, והיא ראויה לכבוד ולהוקרה. היא תורה שלא ניתן להשוותה לכל תורה אחרת. היא דרך של תרגול לבני המעלה".
"הסנגהה היא הקהילה המודרכת על-ידי תורתו של הטטהאגטה. היא מתרגלת בהרמוניה, ובתוכה כל ההיבטים של התרגול ניתנים להגשמה. הקהילה מכובדת ויקרת-ערך, היא מתרגלת את כללי ההתנהגות הנאותה, והיא מגשימה ריכוז, הבנה וחופש. מנחות המוגשות לסנגהה מביאות לשפע של תועלת וברכה".
"חברי אנאתאפינדיקה, אין שיעור לתועלת ולהשפעה של התבוננות בדרך זו בבודהה, בדהרמה ובסנגהה. התבוננות בדרך זו תוכל להרוס את המכשולים של מעשים מוטעים ואת החולשות והחסרונות. היא תניב יבול של פרי מתוק ורענן כמו מי מרפא מלאי חמלה. המתרגלים בדרך-חיים של הגינות ויושר והיודעים כיצד להתבונן בשלוש אבני-החן לא יסתכנו עוד בנפילה לשלושת הנתיבים האפלים אלא תמיד ייוולדו מחדש כאנשים או כאלים".
חלק ג' – התבוננות לעומק הדברים
"חברי אנאתאפינדיקה, כעת הזמן לתרגל התבוננות בששת בסיסי החושים:
"עיניים אלו אינן אני. אינני לכוד בעיניים אלו.
אוזניים אלו אינן אני. אינני לכוד באוזניים אלו.
אף זה אינו אני. אינני לכוד באף זה.
לשון זו אינה אני. אינני לכוד בלשון זו.
גוף זה אינו אני. אינני לכוד בגוף זה.
נפש זו אינה אני. אינני לכוד בנפש זו".
"כעת המשך בהתבוננותך בששת מושאי החושים:
"צורות אלו אינן אני. אינני לכוד בצורות אלו.
קולות אלו אינם אני. אינני לכוד בקולות אלו.
ריחות אלו אינם אני. אינני לכוד בריחות אלו.
טעמים אלו אינם אני. אינני לכוד בטעמים אלו.
מגעים אלו אינם אני. אינני לכוד במגעים אלו.
מחשבות אלו אינן אני. אינני לכוד במחשבות אלו".
"כעת המשך בהתבוננותך בשש הכרות החושים:
"ראייה אינה אני. אינני לכוד בראייה.
שמיעה אינה אני. אינני לכוד בשמיעה.
הרחה אינה אני. אינני לכוד בהרחה.
טעימה אינה אני. אינני לכוד בטעימה.
נגיעה אינה אני. אינני לכוד בנגיעה.
חשיבה אינה אני. אינני לכוד בחשיבה".
"כעת המשך בהתבוננותך בששת היסודות:
"יסוד האדמה אינו אני. אינני לכוד ביסוד האדמה.
יסוד המים אינו אני. אינני לכוד ביסוד המים.
יסוד האש אינו אני. אינני לכוד ביסוד האש.
יסוד האוויר אינו אני. אינני לכוד ביסוד האוויר.
יסוד המרחב אינו אני. אינני לכוד ביסוד המרחב.
יסוד ההכרה אינו אני. אינני לכוד ביסוד ההכרה".
"כעת המשך בהתבוננותך בחמש הסקנדהות:
"הצורה אינה אני. אינני מוגבל על-ידי הסקנדהה של הצורה.
התחושות אינן אני. אינני מוגבל על-ידי הסקנדהה של התחושות.
התפיסות אינן אני. אינני מוגבל על-ידי הסקנדהה של התפיסות.
התצורות אינן אני. אינני מוגבל על-ידי הסקנדהה של התצורות.
ההכרה אינה אני. אינני מוגבל על-ידי הסקנדהה של ההכרה".
"כעת המשך בהתבוננותך בשלושת הזמנים:
"העבר אינו אני. אינני מוגבל על-ידי העבר.
ההווה אינו אני. אינני מוגבל על-ידי ההווה.
העתיד אינו אני. אינני מוגבל על-ידי העתיד".
חלק ד' – התהוות-הדדית
"חברי אנאתאפינדיקה, כל הדברים מתגלים כתוצאה של סיבות ותנאים. כל הדברים, בדרך הטבע, אינם נולדים ואינם מתים, אינם באים ואינם חולפים. כאשר עיניים מתגלות הן מתגלות, אבל הן אינן באות משום מקום. כאשר עיניים נעלמות הן נעלמות, אבל הן אינן הולכות לשום מקום. העיניים אינן 'לא-קיימות' לפני שהן מתגלות והן אינן 'קיימות' אחרי שהן מתגלות. כל הדברים מתהווים בגלל צירוף של סיבות ותנאים. כאשר הסיבות והתנאים מספיקים, העיניים ישנן. כאשר הסיבות והתנאים אינם מספיקים, העיניים אינן. הדבר נכון גם לגבי אוזניים, אף, לשון, גוף ונפש; צורה, קול, ריח, טעם, מגע ומחשבה; ראייה, שמיעה, הרחה, טעימה, נגיעה וחשיבה; ששת היסודות, חמש הסקנדהות ושלושת הזמנים".
"בחמש הסקנדהות אין דבר שניתן לקרוא לו 'אני-עצמי', או 'עצמיות'. בורות היא חוסר היכולת לראות אמת זו. מכיוון שיש בורות, ישנם דחפים מוטעים. מכיוון שיש דחפים מוטעים, יש הכרה מוטעית. מכיוון שיש הכרה מוטעית, יש הבחנה בין התופס לבין הנתפס. מכיוון שיש הבחנה בין התופס לבין הנתפס, יש הבחנה בין ששת אברי החושים לבין ששת מושאי החושים. מכיוון שיש הבחנה בין ששת אברי החושים לבין ששת מושאי החושים, יש מגע. מכיוון שיש מגע, יש תחושה. מכיוון שיש תחושה, יש תשוקה. מכיוון שיש תשוקה, יש היתפסות. מכיוון שיש היתפסות, יש התהוות. מכיוון שיש התהוות, ישנם לידה ומוות ובעקבותיהם כאב ויגון".
"חברי אנאתאפינדיקה, אתה התבוננת וראית שכל הדברים מתגלים כתוצאה של סיבות ותנאים, ואין להם עצמיות נפרדת. זו ההתבוננות בריקות, ההתבוננות הנעלה והעמוקה ביותר".
חלק ה' – הבנה נעלה
כאשר הוא הגיע לשלב זה בתרגול, התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה פרץ בבכי. הנזיר הנכבד אנאנדה שאל אותו, "חברי, למה אתה בוכה? האם לא הצלחת בהתבוננותך? האם יש לך איזושהי חרטה?"
התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה ענה, "הנזיר הנכבד אנאנדה, אינני מתחרט על דבר. ההתבוננות היתה מוצלחת מאוד. אני בוכה בגלל שהדברים נגעו בי עמוקות. התמזל מזלי לשרת את הבודהה ואת קהילתו במשך שנים רבות, אך מעולם לא שמעתי תורה כה יקרת-ערך, עמוקה ונפלאה כתורה שנמסרה לי היום על-ידי הנזיר הנכבד שאריפוטרה".
הנזיר הנכבד אנאנדה אמר לתלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה, "האם אינך יודע, חברי, שהבודהה לעיתים תכופות מוסר תורה זו לנזירים ולנזירות?"
התלמיד-שאינו-נזיר אנאתאפינדיקה ענה, "הנזיר הנכבד אנאנדה, אנא אמור לבודהה שישנם תלמידים-שאינם-נזירים שאין ביכולתם להאזין לתורה זו, להבינה ולתרגלה. אבל ישנם גם תלמידים-שאינם-נזירים אחרים, בעלי יכולת להאזין לתורה עמוקה ונפלאה זו, להבינה ולתרגל אותה".
כך לימד הנזיר הנכבד שאריפוטרה. לאחר שאנאתאפינדיקה שמע את הנחיותיו והתבונן בהתאם, הוא הרגיש חופשי ונינוח. הוא הגיע להבנה הנעלה ביותר. הנזירים הנכבדים שאריפוטרה ואנאנדה נפרדו ממנו לשלום וחזרו אל המנזר, ואנאתאפינדיקה נפטר ונולד מחדש ברקיע השלושים ושלושה.
in consultation with Majjhima Nikaya 143 and Madhyama Agama 26
(the Discourse on the Teaching to be Given to the Sick)
אם פרסום זה פוגע בצורה כלשהי בזכויות יוצרים, נא הודיעו לנו ונסיר אותו מייד.