הדרשה על לב של הבנה שלמה

תרגום: מאיר זוהר / על-פי התרגום לאנגלית של תיק-נהאט-האן (Thich Nhat Hanh) / מתוך "חופן של עלים: לקט מתורתם של הבודהה ותלמידיו"

הבודהיסאטווה אוואלוקיטה

התבונן לעומק הדברים בהבנה שלמה:

חמש הסקנדהות טבלו באור ונמצאו כולן ריקות;

כך, במבט חודר, הוא עבר אל מעבר לסבל.

הקשב, שאריפוטרה –

צורה היא ריקות, וריקות היא צורה;

צורה אינה שונה מריקות, וריקות אינה שונה מצורה.

הדבר נכון גם לגבי תחושות, תפיסות, תצורות, והכרה.

הקשב, שאריפוטרה –

כל הדברים טבועים בריקות:

הם אינם נוצרים ואינם נהרסים,

הם אינם טמאים ואינם טהורים,

הם אינם גדלים ואינם פוחתים.

מכיוון שכך, בריקות אין צורה, אין תחושות, אין תפיסות, אין תצורות, ואין הכרה;

אין עין, אין אוזן, אין אף, אין לשון, אין גוף ואין נפש;

אין צורה, אין קול, אין ריח, אין טעם, אין מגע ואין מושאים של נפש;

אין ראייה, אין שמיעה, אין הרחה, אין טעימה, אין נגיעה, ואין הכרה של נפש;

אין התהוות-הדדית ואין לה כיליון, מבורות ועד למוות ולריקבון;

אין סבל, אין סיבה לסבל, אין לסבל סוף ואין דרך;

אין הבנה ואין השגה.

מכיוון שאין השגה,

הבודהיסאטוות מעוגנים בהבנה שלמה,

וליבם חופשי ממכשלה.

בהיעדר מכשול הם חופשיים מפחד,

משתחררים לעד מאשליה,

ומגשימים נירוואנה שלמה ומלאה.

כל הבודהות – בעבר, בהווה, ובעתיד –

הודות להבנה שלמה,

מגיעים להארה כוללת, מלאה ונכונה.

מכיוון שכך, צריך לדעת שהבנה שלמה היא מנטרה נעלה.

אין שנייה לה, היא שמה קץ לסבל, היא אמת שלא ניתן להשחיתה.

המנטרה של הבנה שלמה לפיכך צריכה להישמע:

מעבר – מעבר – אל מעבר – ביחד אל מעבר – הארה – הללויה