להתבונן בחמש הסקנדהות

תיק-נהאט-האן / תרגום: מאיר זוהר / מתוך "חופן של עלים: לקט מתורתם של הבודהה ותלמידיו"

להתבונן לעומק הדברים בהבנה שלמה, משמע להתבונן כך שנראה את הדברים כפי שהם, נעבור אל מעבר לכאב ולסבל בחיינו ונחצה אל חוף השלום, השמחה והחופש. יש הרבה דרכים להתבונן בדברים. עלינו להתבונן כך שנצליח לראות ולהבין את הדברים באמת כפי שהם. עלינו לבחור בדרך ההתבוננות הנכונה כך שנוכל לחיות בחופש, עם חיוך על שפתינו ושלווה בליבנו. הבודהה הציע לתלמידיו להתבונן בבני-אדם כאילו הם מורכבים מחמש סקנדהות (ערמות, או חבורות Skandhas ): צורה, תחושות, תפיסות, תצורות והכרה. חמש הסקנדהות כוללות את הכל – בתוכנו ומסביבנו, בטבע ובחברה.

כל דבר כולל את היקום כולו. כל דבר מורכב מאין-ספור דברים אחרים. לכל דבר הנוצר ממרכיבים שונים אנו קוראים 'תצורה'. פרח הוא תצורה מכיוון שהוא מורכב מאור-חמה, עננים, זרעים, הקרקע, הגנן, ועוד מרכיבים רבים נוספים. גם פחד הוא תצורה, 'תצורה של נפש'. הגוף הוא תצורה חומרית, או בקיצור 'צורה'. 'תחושות' ו- 'תפיסות' הן גם תצורות של נפש, אבל בגלל שהן חשובות כל-כך הן מפורטות בנפרד. 'הכרה' מתארת את אסם ההכרה, המפלס העמוק ביותר של ההכרה, שם טמונים כל הזרעים.

אנו רגילים להתייחס אל בני-אדם כאילו הם מורכבים מגוף ומנפש. הגוף הוא הצורה והנפש היא כל שאר התצורות, הכוללות גם את התחושות והתפיסות. ההכרה היא הבסיס לקיומנו, המצע עליו צומחים הגוף והנפש, הבמה עליה מופיעים הגוף והנפש. נשימה בתשומת-לב היא דרך פשוטה ומהנה לאסוף גוף ונפש יחדיו. הנשימה שייכת לגוף, ותשומת-הלב שייכת לנפש. כל נשימה בתשומת-לב אוספת יחדיו את חמש הסקנדהות ומטפחת ביניהן שלום והרמוניה.

~~~

'צורה' היא הגוף, והיא כוללת גם את מערכת העצבים ואת אברי החושים. יש דרכים רבות להתבונן בגוף בתשומת-לב. ניתן לשכב במנוחה ולתרגל 'רגיעה שלמה': נסרוק את הגוף בתשומת-לב, ועם כל נשימה נקרא בשם אחד האיברים או החלקים בגוף, ונחייך אליו ברוך ובחמלה. בתשומת-לב נבחין בתנוחות הגוף (הליכה, עמידה, ישיבה ושכיבה) ובתנועותיו (אכילה, עבודה, רחצה, שיחה, ועוד). בגופנו נוכחים ארבעת היסודות הגדולים: אדמה (עצמות ושאר המוצקים), מים (נוזלי הגוף), אויר (חמצן וגזים אחרים) ואש (חום ותנועה). ארבעת היסודות קיימים גם בתוכנו וגם מסביבנו, מחוץ לגוף. אם נתבונן בהם בתשומת-לב, נלמד רבות אודות היחס שלנו לעולם.

בכל רגע גופנו מתפתח ומשתנה. תאים נולדים ותאים מתים. דבר לא נשאר קבוע – הכל ארעי וחולף. כאשר נתבונן לעומק הדברים נראה שברגע זה ממש נוכחים בגופנו החיים כולם – אנשים, בעלי חיים, צמחים ומחצבים. בכל תא מגופנו נוכחים גם אינספור דורות של הורינו הקדומים, כמו גם אבינו, אימנו וכל צאצאינו.

תשומת-לב לגוף היא הבסיס לתשומת-לב לשאר הסקנדהות. התבונן בגופך. הגוף הוא תצורה המורכבת מכל דבר אחר ביקום. אין לו קיום עצמאי ונפרד. אין זהות אחידה וקבועה שניתן לקרוא לה בשם 'אני', 'עצמי'. גוף זה אינו אני-עצמי, גוף זה אינו שייך לי. צורה היא תצורה של גוף. כאשר נתבונן לעומק הצורה נוכל לחדור מבעד לאשליה, לראות את טבעה האמיתי, ולהשתחרר מפחד.

~~~

הסקנדהה השנייה שבתוכנו היא 'תחושות'. כל תחושה היא טיפת מים בנהר. כאשר נשב על גדת הנהר ונתבונן, נוכל לזהות את התחושות: נעימות, בלתי-נעימות (כואבות), תחושות-סרק (לא נעימות ולא כואבות), ותחושות מעורבות (נעימות וכואבות בו-זמנית). כל תחושה שוהה עימנו לזמן מה, ואז אחרת באה במקומה. להכיר בכל תחושה, לחייך אליה, להתבונן בה ולחבוק אותה בכל ליבנו – זהו התרגול. כאשר נתבונן ונגלה את טבען האמיתי של התחושות, נשתחרר מפחד אפילו אם אנו חשים בכאב רב. אנו יודעים שאנו יותר מהתחושות בלבד, ואנו יכולים לקבל אותן ולטפל בהן.

בהתבוננות לעומק התחושות אנו יכולים לזהות את מקורן: בגוף, בתפיסות, או בעומק ההכרה. הבנה של התחושות תוביל להתמרה. גם בסערת תחושות נעגן עצמנו בתשומת-לב עד שהן ידעכו ויירגעו. נתרגל תשומת-לב לנשימה ולתנועת הבטן התחתונה, ונטפל בתחושות כמו בתינוק פעוט. בהתבוננות לעומק התחושות נוכל לזהות את מזונן ואת הגורמים שהביאו ליצירתן. אם נדע להזין עצמנו במזון מועיל וחיובי, ביופי ובשמחה, נוכל להתמיר את תחושותינו.

תחושות הן תצורות, ארעיות וללא קיום עצמאי ונפרד. נלמד לא להזדהות עם תחושותינו, לא לטעות בהן כאילו הן עצמנו, לא לשים בהן את מבטחנו, ולא למות בגללן ולשים קץ לחיינו. התרגול מוביל לחוסר פחד, ולחופש מההרגל של היתפסות והיצמדות לתחושות נעימות ורתיעה ודחייה מתחושות בלתי-נעימות.

~~~

הסקנדהה השלישית היא 'תפיסות', והיא כוללת תפיסות-חושים ותפיסה שכלית. חמשת החושים כוללים חמישה אברי חושים (עין, אוזן, אף, לשון וגוף), חמש מטרות או מושאים לחושים (צורה, קול, ריח, טעם ומגע) וחמש הכרות, מפלסים של הכרה, השייכים לחושים (ראייה או הכרה של עין, שמיעה או הכרה של אוזן, הרחה או הכרה של אף, טעימה או הכרה של לשון ונגיעה או הכרה של גוף). 'תפיסה שכלית' היא יכולת החשיבה המופשטת הכוללת שמות ומושגים, מחשבות, רעיונות, והשקפות. היא כוללת נפש, מושאים של נפש, והכרה של נפש. במסורת הבודהיסטית ניתן להתייחס לתפיסה השכלית כאל 'חוש שישי'. ביחד, ששת החושים נקראים גם 'שדות של דברים', וכוללים 18 מרכיבים: 6 אברי חושים, 6 מושאי חושים, 6 מפלסי הכרה של חושים. חמש הכרות החושים מתבססות על הכרת הנפש, והן יכולות להתגלות בנפרד או יחדיו עם הכרת הנפש. חמשת החושים תופסים את הדברים כפי שהם, בצורה אינטואיטיבית וישירה, אבל כאשר הם פועלים עם הכרת הנפש, התפיסות הן לעיתים תכופות מוטעות ומעוותות, ומביאות לתחושות של כאב וסבל.

כאשר אנו בטוחים במהימנותן של התפיסות אנו סובלים. בהתבוננות לעומק התפיסות נשאל: "האם אני בטוח?" "האם אני בטוחה?" כך נתבונן שוב, ובמבט שני אולי נבחין בטעות ובשגיאה. כאשר התפיסה מוטעית גם השקפת העולם הנובעת ממנה חסרה, לקויה ושגויה. אדם חתר בסירה במעלה הנהר ולפתע הוא ראה סירה אחרת שטה לעברו. הוא צעק, "זהירות! זהירות!" אבל הסירה פגעה בסירתו והוא כמעט טבע. מלא חימה וכעס, לפתע הוא הבחין שהסירה השנייה ריקה מאדם, היא נסחפה במורד הנהר בעצמה. מייד הוא צחק בקול רם. כאשר התפיסות שלנו נכונות אנו חשים בטוב, אבל כאשר הן מוטעות נחוש כאב וסבל. אם נתבונן היטב לעומק הדברים לא נלך שולל אחר התפיסות.

התפיסות נגרמות עקב תנאים רבים, ביניהם תצורות נפש שליליות ומזיקות כגון בורות, תשוקה, שנאה, כעס, קנאה, פחד והרגלים רבים נוספים. אנו תופסים את הדברים בהתבסס על חוסר הבנה לגבי טבעם האמיתי – ארעיותם וחוסר עצמיותם. בתשומת-לב, ריכוז והבנה נוכל לגלות את ההטעיה שבתפיסות ולהשתחרר מפחד ומתשוקה. כל הסבל מקורו בתפיסות מוטעות. התבוננות מובילה להבנה, וזו יכולה לחדור מבעד לתפיסות המוטעות שלנו ולשחרר אותנו לחופשי. לעולם אין לבטוח בתפיסות. נאמר בכתבים: "במקום בו יש תפיסה, שם יש הטעיה". עלינו להמיר את התפיסות בהבנה בהירה, בהבנה שלמה.

ב- 'תפיסה' הכוונה לתפיסה של משהו. אנו רגילים לחשוב שאנחנו ומושאה של התפיסה נמצאים זה מחוץ לזה, אנו נפרדים ושונים, אבל זה לא נכון. התפיסה כוללת שלושה מרכיבים: הנושא, המושא, והיחס ביניהם. היא מבטאת את יצירתם של הנושא ושל המושא, של המבחין ושל המובחן. שניהם קיימים כחלק מהתפיסה, כחלק מההכרה. איך ניתן לומר "אנו רואים בתוך הפרח את ההכרה שלנו"? הפרח הוא מושאה של התפיסה. הפרח הוא התפיסה. הפרח הוא ההכרה. התפיסה היא תפיסה של משהו: ברגע שנוצרת התפיסה, גם הפרח וגם אנחנו נוצרים. יש להסיר את הרעיון שהפרח שונה ונפרד מההכרה, שיכול להיות נושא ללא מושא או מושא ללא נושא, שיש קיום לפרח ללא מישהו המבחין בו.

הדרך בה אנו מתבוננים בדברים היא המקור של התפיסה, תפיסת-העולם שלנו. אם עשרה אנשים יתבוננו בענן יתקבלו עשר תפיסות שונות, כתלות במצב נפשנו: עצב, שמחה או כעס. כך אנו משבחים, מאשימים, מגנים או מתלוננים בהתבסס על התפיסות, אבל התפיסות הן תצורות המורכבות גם מהרבה חסרונות וחולשות: תשוקה, כעס, בורות, דעות קדומות והשקפות מוטעות. אושר או סבל הם תוצאה של התפיסה. חשוב להתבונן לעומק התפיסות ולהבחין במקורן. יש לנו רעיון של אושר. אנו מאמינים שבתנאים ובמצבים מסוימים נהיה מאושרים. אבל לעיתים תכופות רעיון זה עצמו הוא המכשול המונע מאיתנו להיות מאושרים. עלינו להתבונן לעומק התפיסות כדי להשתחרר לחופשי ולראות במבט חודר ובהבנה שלמה את הדברים כפי שהם.

~~~

הסקנדהה הרביעית היא 'תצורות', וכאן הכוונה לתצורות הנפש, התצורות הכוללות מרכיבים נפשיים: שמחה, שלום, הבנה, חמלה, שכחה, קנאה, פחד, ייאוש, ועוד. אלו הם מצבים נפשיים שונים, סוגים שונים של תופעות ותפקודים נפשיים. בצורה מסורתית אנו מונים 51 תצורות הכוללות גם תחושות ותפיסות. הן מחולקות ומסווגות – יש ביניהן חיוביות ומועילות ויש שליליות ומזיקות. ישנן אלו שרוב הזמן קיימות כזרעים בעומק ההכרה ומתגלות רק לעיתים נדירות, ישנן אחרות המתגלות כתצורות לעיתים תכופות, וישנן אפילו אלו שתמיד קיימות.

לכל התצורות יש שלושה חלקים. לראות, משמע שיש מישהו שרואה משהו. לכעוס, משמע שיש מישהו שכועס על משהו. להיות בתשומת-לב, משמע שיש מישהו השם-לב למשהו. קיומם של ראייה, כעס, חמלה, מבוכה ושמחה מבטא גם את קיומם של הנושא והמושא. הנושא, המושא, והיחס ביניהם – התצורה בכללותה – הם שלוש פנים לאותו הדבר. אנחנו, השמיים הכחולים ותשומת-הלב קיימים ביחד כאחד. להתבונן בתשומת-לב לעומק הדברים, משמע להתבונן אל תוך ליבנו שלנו.

התרגול עוזר לנו לתת שמות, לזהות ולהכיר במרכיבים של נפשנו. אנו ערים להתגלות ולנוכחות התצורות, ואנו לומדים להתבונן לעומקן כדי לראות את טבען האמיתי. אנו יודעים שכל תצורות הנפש הן ארעיות וללא קיום עצמאי ונפרד, ולפיכך איננו מזדהים איתן ואיננו שמים בהן את מבטחנו. בתרגול יומיומי אנו מטפחים ומפתחים תצורות נפש חיוביות ומועילות, ומתמירים את תצורות הנפש השליליות והמזיקות. כתוצאה מכך אנו זוכים לשלום, חופש וחוסר פחד.

~~~

הסקנדהה החמישית היא 'הכרה', וכאן הכוונה לאסם ההכרה. ההכרה היא היסוד לקיומנו, הקרקע עליה מתבססות כל התצורות. כאשר התצורות אינן מתגלות, הן שוכנות באסם ההכרה בצורה של זרעים. כאשר התנאים הולמים, הזרעים יתגלו כתצורות. כאשר התנאים ישתנו, התצורות יחזרו לשכון בעומק ההכרה כזרעים. עלינו לעודד זרימה והרמוניה בהכרתנו. חסימה ודיכוי יובילו לחולי ולסבל. סוגים רבים של זרעים טמונים בעומק ההכרה. כאשר זרע בא במגע עם זרע אחר או עם אחת התצורות, הוא מתגלה ובא לידי ביטוי כתצורה במפלסים העליונים של ההכרה. בכל פעם שאחד הזרעים זוכה להשקיה ולמגע הוא יתגלה במפלס הכרת הנפש כתצורה. עלינו להיזהר בטיבם של הזרעים אותם אנו ואחרים משקים. איכות החיים שלנו תלויה באיכותם של הזרעים השוכנים בעומק ההכרה. חשוב מאוד לטפח זרעים של תצורות חיוביות ומועילות, ולתת מנוחה לזרעים של תצורות שליליות ומזיקות. זהו התרגול של צריכה נכונה. תשומת-הלב היא שומרת הסף המגינה עלינו ומונעת ממזון שאינו הולם להיכנס ולחדור דרך חושינו. אסם ההכרה כולל את כל הזרעים, ולפיכך ההכרה כוללת את כל הסקנדהות האחרות והיא הבסיס לקיומן.

בין אסם ההכרה לבין המפלס של תצורות הנפש (הכרה של נפש) נמצא המפלס הנקרא 'מאנאס'. מאנאס הוא דחף המבוסס על בורות, אינסטינקט עיוור של תשוקה להמשכיות. מאנאס מתגלה מאסם ההכרה, פונה בחזרה אל אסם ההכרה, תופס חלק ממנו כיישות קבועה, אחידה ונפרדת, וקורא לה 'אני-עצמי', 'עצמיות'. במקום בו מאנאס ואסם ההכרה נוגעים וחופפים, שם נולד 'אני', ה- 'עצמי'.

מאנאס נצמד לאסם ההכרה כמו ילד קטן האוחז בשמלתה של אימו ואינו מניח לה ללכת בטבעיות. אחיזתו של מאנאס היא הסיבה לכך שהזרעים הטמונים באסם ההכרה מתגלים כתצורות במפלס ההכרה של תצורות הנפש. מאנאס הוא הבסיס לכל ההרגלים והמעשים המוטעים, הבסיס לחמדנות ותשוקה, כעס ושנאה, ספקות ומבוכה. מאנאס הוא הבסיס לתפיסות והשקפות מוטעות, הבסיס לגאווה, תסביכים והשוואות, הבסיס למושגים 'אני', 'שלי' ו- 'עצמי'. מאנאס הוא הבד על עינינו המונע מאיתנו לראות את הדברים כפי שהם.

ההכרה היא בו-זמנית גם אישית וגם קולקטיבית. הקולקטיבי מורכב מהאישי, והאישי מורכב מהקולקטיבי. הכרתנו יכולה לעבור שינוי מן היסוד על-ידי תרגול של צריכה בתשומת-לב, בתשומת-לב לשמור על שערי חושינו. גם נשימה בתשומת-לב והתבוננות לעומק הדברים יובילו להתמרה. השינוי מתרחש בחיי היומיום, ברגע זה ממש. ההווה כולל גם את העבר וגם את העתיד. התרגול צריך לכוון אל התמרה גם של הפן האישי וגם של הפן הקולקטיבי. כדי להשתנות לטובה צריך לתרגל עם קהילה. כאשר החולשות והחסרונות שבתוכנו יעברו התמרה, הכרתנו תיהפך להבנה שלמה הקורנת לכל עבר, בכל מקום, ומראה את הדרך אל חיים של חופש – גם לנו באופן אישי וגם לחברה כולה.

~~~

חמש הסקנדהות קיימות ביחד כגוף אחד, בלב אחד. כאשר אנו חשים בכאב עלינו להתבונן בגופנו, בתפיסות שלנו, בתצורות הנפש שלנו ובהכרתנו כדי לראות ולהבין מה גרם לתחושה זו. אם יש לנו כאב-ראש אז הגורם יכול להיות הגוף, הצורה, אבל תחושות של כאב יכולות להיגרם גם מתפיסות ומתצורות אחרות: לדוגמה, אנו עלולים לחשוב שמישהו שונא אותנו בשעה שבאמת הוא אוהב אותנו. התבוננות בתחושה אחת יכולה לחשוף הכל. בהתבוננות לעומק חמש הסקנדהות נבחין שכל אחת מכילה את ארבע האחרות. בתחילה ניתן לחשוב שהצורה מורכבת רק מגוף, אבל כל תא בגופנו מכיל את כל כולנו. כעת ניתן לקחת תא יחיד ולשכפל אדם שלם. כל דבר כולל את הכל. כל תא בגופנו כולל את הגוף כולו, כמו גם את התחושות, התפיסות, התצורות וההכרה. כל תא בגופנו כולל את חמש הסקנדהות שלנו עצמנו, וגם את חמש הסקנדהות של כל הדורות של הורים קדומים, של אבינו, אימנו, ושל כל צאצאינו. כאשר נתבונן לעומק הדברים בהבנה שלמה נראה שהיקום כולו קיים בכל דבר, וכל דבר מכיל את היקום כולו.

היתפסות בחמש הסקנדהות מובילה לסבל. חמש הסקנדהות אינן סבל כשלעצמן, אלא הדרך בה אנו מתייחסים אליהן. אם נתבונן בהן ללא כל הבנה באשר לארעיותן, חוסר-עצמיותן ותלותן ההדדית ניתקל בסבל, אבל אם נתבונן בחמש הסקנדהות בהבנה שלמה נוכל לראות את היופי של החיים. הבנה שלמה מובילה לחיים בעלי ערך ומשמעות. כאשר הבנתנו שגויה ולקויה אנו נצמדים אל הדברים ונתפסים על-ידם. הסיבה לסבל היא ההיצמדות לדברים, ולא הדברים כשלעצמם. אדם נעור יכול לחיות בשלום ובשמחה, חופשי מפחד, כעס ותשוקה.

כאשר אנו נושמים בתשומת-לב ומביאים הרמוניה לחמש הסקנדהות שבתוכנו, אנחנו שוכנים בדרך הלב, בדרך של אמת. אבל אין צורך להגביל את עצמנו: חמש הסקנדהות נמצאות גם מסביבנו – בחברה, בטבע, באנשים איתם אנו חיים ובהורינו הקדומים. נתבונן בחמש הסקנדהות עד אשר נראה שאנחנו עצמנו והיקום כולו קיימים באחדות-שלמה. לחיות בעולם, משמע לחיות את האושר ואת הסבל של כולם. אושר זה לא עניין אישי, וגם לא סבל. כאשר הבודהיסאטווה אוואלוקיטה התבונן לעומק הדברים בהבנה שלמה, הוא מצא את חמש הסקנדהות ריקות וכך במבט חודר הוא עבר אל מעבר לסבל. אם נתבונן בחמש הסקנדהות בחריצות גם אנחנו נשתחרר מסבל. כאשר נחדור מבעד לבורות ולאשליה ונשתחרר מההשקפה המוטעית של 'אני' ו- 'עצמי', האמונה שקיימת ישות בלתי-משתנה הקיימת כשלעצמה, בנפרד משאר הדברים, נשתחרר מכל סבל ונחיה בשלום, שמחה וחופש.