פשיזם כחול-לבן
פשיזם כחול-לבן
על ארבעה-עשר סימני הפשיזם בישראל
על ארבעה-עשר סימני הפשיזם בישראל
שמונה-עשר קווים מנחים לחיים ערים
אומברטו אקו מתאר ארבעה-עשר סימנים, הם מאפייני הפשיזם הגולמי, הקדם-פשיזם הראשוני. ואחרי שקוראים ולומדים את ארבעה-עשר סימני הפשיזם כפי שהם באופן כללי, הצעד הבא הוא לבחון האומנם וכיצד הם מתגלים בכל מקום וזמן מסוימים; לדוגמה, בישראל 2026 (או בכל ארץ אחרת – כל אחת ואחד מוזמנים להתבונן במולדתם או במקום מגוריהם).
לעיתים, מרוב עצים לא רואים את היער, ולכן – דווקא עבור מי שמכירים היטב את המצב בישראל – התבוננות לאור ארבעה-עשר סימני הפשיזם יכולה לעשות סדר ולאפשר לנו לראות בבהירות את התמונה הגדולה אותה מסתירים ריבוי הפרטים וכל הרעשים; ואם אנחנו מגלים סימנים של פשיזם ואז נרתעים ואפילו מתכחשים, מתנגדים וטוענים "אנחנו לא באמת כאלו!" – הרי המונח "פשיזם" גורר אסוציאציות קשות – במקום להתווכח על ההגדרה, פשיזם או לא, הבה נתבונן בעצמנו במצב כדי לגלות – האומנם יש פשיזם כחול-לבן?
~~~
בשנת 2026, כאשר מילים אלו נכתבות, לא ידוע מה יהיה מצבה של מדינת ישראל בשנים הבאות – האם היא תשגשג ותזכה להצלחה או שמא היא תקרוס ותשקע בתהום אפלה של דיכוי ורודנות ומלחמות אינסופיות; אבל אפשר להתבונן כעת במקום בו ישראל נמצאת כדי לגלות את פניה כפי שהיא מגשימה את עצמה ברגע הזה, וכאשר מתבוננים בתהליכים העכשוויים ובדרך בה היא הגיעה לכאן אפשר לראות את המגמה, את הכיוון ואת מאפייני התנועה.
יש מי שמברכים על המצב ורואים בו ראשית גאולה, או אולי אילוץ הכרחי שבצידו הזדמנות להכרעה, אחת ולתמיד להתגבר על כל אויבינו, מבחוץ ומבפנים; ויש מי שמתנגדים וחוששים ורואים אחרת את הדברים ... ואם על-פי תפיסתנו התהליכים והדרך והמקום אינם מיטיבים עם ישראל ותושביה, היהודים ושאינם יהודים, ואף לא עם שכניה, הקרובים וגם הרחוקים, ופוגעים בכולם – ביטחונית-מדינית, כלכלית, חברתית ומוסרית – הצעד הראשון אל עבר תיקון ושינוי לטובה הוא הכרה במצב הנוכחי והבנה של מרכיביו, מאפייניו וגורמיו; ולשם כך ארבעה-עשר סימני הפשיזם מציעים מעין מפה ומקרא, ומזמינים להתבוננות לאור השאלה: האומנם יש פשיזם שמדבר עברית? האם זהו אכן פשיזם כחול-לבן?
יש לפשיזם פנים רבות, ולפעמים הוא אפילו מכונה בשמות אחרים; וכפי שיש או היה פשיזם אירופאי – איטלקי וספרדי וגרמני – וגם פשיזם יפני, כך הפשיזם התפשט גם לאמריקה הלטינית ואפילו לרוסיה ולארצות הברית, וכך יש גם פשיזם מזרח-תיכוני: ערבי, איראני וטורקי, וגם פשיזם כחול-לבן, יהודי-ישראלי. בכל מקום וזמן הפשיזם מתאים את עצמו לתרבות המקומית ומתגלה באופן מעט שונה, וכך יש לפשיזם בישראל מאפיינים שלא קיימים במקומות אחרים, כגון מאפיינים דתיים ומשיחיים, ועוד: המצב הגאו-פוליטי בישראל, והמורכבות של המצב החברתי עם קיבוץ הגלויות, וההיסטוריה של העם היהודי בתפוצות עם כל הרדיפות, וההתניות והטראומות של כל הדורות, והנסיבות ההיסטוריות של התנועה הציונית ומאבקה על ארץ ישראל למען שיבת ציון, והסכסוך המתמשך עם השכנים, הפלסטינים-ערבים-מוסלמים, שחלקם היו אויבים וחלקם הפכו לאזרחים ... כל אלו מעניקים לפשיזם בישראל את צבעיו, אופיו וניחוחו הייחודיים.
ועדיין, כאשר מתבוננים לעומק הדברים אנחנו מגלים שלפשיזם בישראל ולפשיזם במקומות ובזמנים אחרים יש הרבה מן המשותף; ולכן, כדי לטפל בהשפעותיו המזיקות והרעילות, יש להבין את מקורו של הפשיזם מעבר לכל פניו השונים כפי שהם מתגלים בכל מקום ומצב מסוימים. לדוגמה: ישראל שקועה בלא-מעט מחלוקות וסכסוכים, פנימיים וחיצוניים, יותר מדי מלחמות שממשיכות כבר הרבה יותר מדי זמן ואפילו מתרבות – המלחמה בישראל, בעזה ובאיראן ובלבנון, וגם הכיבוש והדיכוי בשטחים, עם הטרור ההדדי ועם הפיגועים והפוגרומים היומיים, ועוד; אבל אפילו שיש למלחמה סיבות מקומיות מסוימות, סיבות היסטוריות וגם עכשוויות, מהו הגורם שמעצים את הפגיעה ומלבה את להבות המלחמה, האלימות והשנאה? בלי להפחית מחשיבותם של גורמים ומאפיינים שייחודיים למצב בישראל (כמו מנהיג מסוים ומבנה אישיותו ומצבו הפוליטי, המשפטי והמשפחתי), מבעד לכל אלו אפשר לראות את דמותו של הפשיזם הגולמי, הקדם-פשיזם הראשוני, הוא המקור ממנו נובעים ומתגלים כל פני הפשיזם האחרים; הוא הגורם העיקרי למלחמות, הוא כוח שמניע מהלכים פוליטיים-חברתיים, מדיניים וצבאיים, כוח מניע שלפעמים אינו גלוי אלא בהשפעותיו הפוגעניות.
לפיכך, יחד עם ההבדלים בין מקומות שונים בנסיבות אחרות, עדיין יש הרבה מן המשותף בין הפנים הרבות בהן מתגלה הפשיזם, בעולם וגם בישראל; אבל אפילו שהתשובה כבר ידועה עדיין עלינו להתבונן ולגלות בעצמנו, וכך אנחנו שבים אל השאלה: האם בשנת 2026 המשטר במדינת ישראל הוא אכן כבר פשיסטי או אולי רק כמעט, מעין קדם-פשיזם? או אולי בכלל לא, אנחנו רק באנו ארצה לבקש מקלט ומחסה מהסערה ולהפריח את השממה ולהיות אור לגויים, וכל התופעות והתהליכים – בשנים האחרונות או כבר שנים רבות – הם רק אילוצים של מצב פוליטי-ביטחוני-חברתי שנכפה עלינו כי באים עלינו לכלותנו? – כך אנחנו מתבוננים לאור ארבעה-עשר סימני הפשיזם: כאן ועכשיו, האומנם יש פשיזם כחול-לבן?
~~~
"פשיזם" אינה סתם מילה גסה שאנחנו מטיחים במתנגדינו, כדי לגנותם. פשיזם זו תופעה ממשית – פוליטית, חברתית, פסיכולוגית – ובכל מקום ברגע הזה "פשיזם" זו שאלה פתוחה: האומנם זה המצב? האומנם כאלו הם או אנחנו? – והשאלה מזמינה להתבוננות גלויה במצב כהווייתו; כפי שבודק ומאבחן הרופא, אנחנו מבקשים לגלות עד כמה התפשטה המחלה ומה חומרתה, ואם אכן כך המצב הנוכחי אין להתכחש לו אלא יש להכיר בו – ואם לא, יש להכיר גם בזאת! – להכיר בו ולפעול בהתאם – כך השאלה מחייה ומעירה אותנו לפעולה קשובה, בחוכמה ובחמלה.
יש בכל יום אינספור דוגמאות ממשיות מעדכוני החדשות, ועדיין זאת שאלה פתוחה שמזמינה להתבוננות והקשבה כדי באמת לראות גלויות; ורק כאשר נבין לאשורו את המקום והמצב בהם אנחנו נמצאים ואת הדרך בה הגענו לשם – לכאן! – נוכל להגשים את ההבנה בפעולה, ולעשות צעדים ראשונים כדי למצוא מהפשיזם מוצא ולתת מענה הולם לאתגריו – לעשות את מיטבנו בלב פתוח ובעיניים פקוחות כדי לצמצם ולהפחית את הפגיעה, לטפל במצב וגם בשורשיו ובמקורו.
הצעד הראשון ההכרחי כדי לשים קץ למלחמת הנצח של הפשיזם, להסתה ולשנאה, לאפליה ולחוסר הסובלנות, לקורבנוּת ולבריונוּת, לשחיתות ולקנאות ולאלימות, לפני כל דבר אחר הצעד הראשון הוא להתבונן נכוחה במצב, ללא משוא פנים וללא מורא, להעז לבחון מחדש את עצמנו ואת תמונת עולמנו כדי להבין את מקורות הפשיזם, את טבעו ואת דרכו.
וכאשר אנחנו מתבוננים כאן ועכשיו אנחנו מגלים שאכן כך, כבר שנים רבות שהפשיזם גדל בישראל. אבל אם בעבר הוא צמח בשולי הדרכים ובשדות עזובים, בגבעות ובמחשכים, בשנים האחרונות הוא התפשט ושלח גרורות לכל מקום. הוא משגשג בקווי היסוד של הממשלה ובכל מהלכיה, הוא מתגלה בכנסת ובחוקיה, הוא משתקף באמצעי התקשורת ובדעת הקהל הפופולרית, ברחובות ובמצעדי הפזמונים, והוא אפילו השתלט במידה מרובה על המשטרה ועל מוסדות מדינה נוספים – יש סימנים גם בבית הנשיא ובבתי המשפט, בבתי הספר וכמובן בצבא.
ואם אנחנו עדיין לא לגמרי משוכנעים שזהו אכן פשיזם, או שאנחנו מתקשים להודות בכך, אפשר פשוט להתבונן גלויות בדרך בה מתגלה הפשיזם בארץ ובעולם; להתבונן כדי ללמוד לזהות אותו, את סימניו המקדימים ואת מאפייניו העיקריים, את מרכיביו וגם את התנאים התומכים, השותפים לדרכו של הפשיזם על כל פניו, בישראל ובכל מקום אחר – האם אנחנו מוכנים להכיר במצב כפי שהוא?
ראשית, אפשר לתאר את סימני הפשיזם באופן מקוצר ובמבט כללי, באמצעות חלוקה לארבע קבוצות של מאפיינים:
(1-5) התנגדות לפתיחות, דחייה של קידמה חברתית, ובמקום זאת קידום ריאקציונריות תרבותית;
(6-8) התבססות על חוויית קורבן דחוי, שמפצה על תסכולו בבריונות ורטוריקה כוחנית;
(9-12) התמכרות למשחקי מלחמה, שסובבים סביב דמות הגיבור שמת ברדיפה אחר עוצמה ותהילה;
(13-14) התעסקות בשליטה על הנרטיב, צנזורה והשתקה, כדי להעלים כל קול מלבד אחד ויחיד.
ובהמשך לכך, הנה תיאור קצת יותר מפורט של מאפייני הפשיזם, ארבעה-עשר הסימנים:
(1) פולחן המסורת כאידיאליזציה של עבר נשגב מדומיין, וציות לסמכות קדמונית כמקור הלגיטימציה לשלטון המשטר; (2) דחיית כל קידמה חברתית בעלת רוח ליברלית-הומניסטית ספקנית (אפילו שיש נכונות להשתמש בחדשנות טכנולוגית); (3) חשדנות ורתיעה מתרבות והשכלה, הוקרה של עשייה ללא מחשבה תחילה, והתנגדות לשיקול דעת וחשיבה רציונלית; (4) התכחשות לתשתית של עובדות מוסכמות, וכך כל עמדה ודעה שונה מערערת, וכל חוסר הסכמה נתפס כבגידה; (5) הסתה לשנאה וגזענות, הרחבה והעמקה של מחלוקות, יחד עם חיפוש אחדות דעים שמתבססת על אחידות וצרוּת אופקים.
(6) ניצול מניפולטיבי של תסכול חברתי ותחושת השפלה, פוליטית ואישית, שמביאה לרגשי טינה ורצון בנקמה; (7) לאומנות רדוּפה, מתנשאת ומסתגרת, ושקיעה אובססיבית בקונספירציות וחששות ממזימות הזויות של אויבים מבחוץ ומבפנים; (8) תסביך קורבנוּת-בריונות: מצד אחד האשמה ותלונה והרגשת אין-אונים מול אויב רב-עוצמה, ומהצד האחר שכרון כוח כל-יכול שמתגבר על כל מי שניצב בדרכו בדורסנות מטילת אימה.
(9) הבטחה לניצחון מוחלט, תבוסה גמורה של האויב – עד שבמקומו עולה ומופיע האויב הבא ... וכך מתאפשרת שליטה באמתלה של מצב חירום תמידי, מלחמת נצח שאויביה האמיתיים אינם אלא מבקשי השלום; (10) פולחן הגבורה והמוות וחינוך להקרבת חיי האדם למען הארץ, המנהיג והעם, כדי לזכות בתהילת עולמים; (11) שוביניזם ומאצ'ואיזם רעיל המתבטא במשחקי כוח וסגידה לכלי זין, ומיליציות חמושות שפועלות במקום חוק וסדר; (12) סגידה לעוצמה ובוז לחולשה, ותסביך עליונות – של העם הטוב בעולם על כל האחרים, ושל המנהיג החזק על העם שזקוק וראוי לרודן.
(13) הערצת המנהיג כפרשן המוסמך, מי שמסמן את גבולות העם הנבחר וכך מבטא בעצמו את רצונו וקולו של העם, ומזלזל בתהליכים ומוסדות דמוקרטיים ובזכויות אדם; (14) שימוש בשפה דלה שמעוותת את תמונת המציאות באמצעות חזרה על נוסחאות מילוליות וסיסמאות נדושות וכך מגבילה חשיבה מורכבת וביקורתית, ותחת חסות של קונצנזוס מחניק ודורסני ודה-לגיטימציה מדכאת ומשתיקה ביטוי של כל קול אחר ונקודת מבט שונה.
ואם הפסקאות הקודמות אכן מתארות את המצב הקיים הנוכחי, אם אחד או יותר מסימני הפשיזם או אולי הארבעה-עשר כולם אכן מאפיינים את החיים בישראל 2026, אזי זאת התשובה: יש פשיזם כחול-לבן. ואין די בהכרה בעובדה הזאת, כמובן, אבל היא צעד ראשון הכרחי, ובהחלט יכול לעזור לתת שם לדברים כדי להבין עם מה מתמודדים; ועכשיו, השאלה הבאה: איך נענים לאתגר שהפשיזם מציב בפנינו? – במעורבות חברתית, בכל דרך אפשרית, וגם בחיי היומיום ובמערכות היחסים – מה עושים ומהי דרך החיים?
~~~
הלימוד של ארבעה-עשר הסימנים הוא רק הצעד הראשון בדרך להתמודדות עם אתגרי הפשיזם, ואחרי הלימוד וזיהוי הסימנים יש צעדים נוספים: כל אדם, יחד עם שותפי דרך וגם בעצמו, כל אחת ואחד מטפלים במצב על-פי דרכם – חינוך לסובלנות ופתיחות, נתינה בנדיבות ותמיכה בנפגעים, בניית גשרים וזריעת זרעים של אחווה ותקווה; הגנה על מוסדות הדמוקרטיה ועקרונותיה באמצעות הפגנה ומחאה, חרם ושיבוש ושביתה, וכמובן קידום חקיקה; נוכחות תומכת ומגינה בכל מקום בו היא נחוצה, יחד עם מתן עדות והפצת מידע כדי להוציא את המצב החשוך לאור; וגם התנגדות לא-אלימה, אי-ציות ומרי אזרחי ועוד – יש שפע של דרכי פעולה אפשריות.
יש דרכים רבות, ועל כל אחת ואחד לגלות בעצמם את דרכם ... ודרך אחת אפשרית היא דרך חיים קשובה שנותנת מענה מן היסוד לא רק לאתגרי הפשיזם אלא גם למקורם, אי-הנחת הראשונית של המצב האנושי, וגם לצורות נוספות של התנהגות פוגענית, באדם ובעולם – זאת דרך של אור ויופי בחיים לאורם של שמונה-עשר קווים מנחים.
[ לא כאן המקום להרחיב ולהעמיק, אבל בקישור להלן אפשר לקרוא עוד אודות שמונה-עשר הקווים המנחים לחיים ערים ]